תקוע בעבודה שאתה שונא? הדרך מחובות הלבבות להתפרנס ממה שאתה אוהב — בלי להתפטר

את השידור הזה פתחתי מהלוויה. ביום שישי קברתי בן משפחה בן חמישים וקצת, שמחלה לקחה אותו תוך חודש או חודשיים. ומשם עלתה בי שאלה שאני לא מצליח להבין עד היום.

למה אנשים מחכים כדי להתחיל לחיות? ואם אתה בן ארבעים, לא נשארו לך ארבעים שנה. נשארו לך ארבעים חורפים, וארבעים פעמים קיץ. תספור אותם ותראה איך זה נשמע פתאום.

ואנשים הלכו לישון אתמול בלילה עם תוכניות מסודרות לבוקר, ולא קמו. אז "מחר אני אתחיל" הוא משפט ריק, כי אין לך מחר. יש לך רק את היום שאתה נמצא בו עכשיו.

ומשם פתחתי בשידור חי את חובות הלבבות של רבנו בחיי, בעמוד עצמו. וכתוב שם דבר מעשי להפליא: בעל השכל ראה שאם יעסוק רק בעיבוד אדמתו, לא יהיה פנוי לעסוק בפרנסתו.

והתרגום לחיים שלך הוא זה: גילית מה אתה אוהב? אל תתפטר. באמת, אל תתפטר, כי זה חוסר אחריות כלפי המשפחה שלך וכלפי עצמך. תמשיך לעבוד בעבודה שמפרנסת, ותצמצם הוצאות.

ואחרי העבודה, שעה אחת ביום, בכל הכוח, במה שאתה אוהב. שעה אחת בלבד. ולאט לאט עשר השעות בעבודה הופכות לשמונה, השעה האחת הופכת לשלוש, ומה שאתה אוהב מתחיל להכניס כסף.

וממשיך שם רבנו בחיי: וכשחסך לעצמו כדי מזון יום אחד או יותר, חדל לעבוד בשדות אחרים. כי ממה שאתה אוהב תרוויח הכי הרבה, בקלי קלות, בלי בכלל להרגיש שאתה עובד.

והאופציה השנייה שלך היא להישאר כל החיים בעבודה שאתה שונא. ומי שאין לו שליטה על הזמן שלו ומכוון רק לתמורה, הוא עבד. ומצרים היא לא מקום למטה במפה, היא מקום בראש.

ומכאן לשאלה שקודמת לכל "מה לעשות", והיא מי אתה. אי אפשר לענות על "מה" לפני שענית על "מי". מה היכולות שלך, מה אתה רוצה מעצמך, מהנישואים, מהילדים ומהעבודה.

ואם כסף הוא מה שאתה רוצה מהעבודה, אתה נמצא בדרגה הנמוכה ביותר. וזה לא עלבון, זאת פשוט נקודת התחלה שאפשר לזוז ממנה החל מהיום.

ואיך מורידים חלום לקרקע? חוכמה היא הרעיון. בינה היא התוכנית על הדף. ודעת היא הקבלן שכבר עומד בשטח ומבצע. שלושה שלבים, ובלי אחד מהם זה לא קורה.

"אני רוצה לפתוח עסק" הוא חלום. כמה זה עולה, כמה אני חוסך בחודש, ומה התאריך ביומן, זאת מטרה. וחלום בלי תוכנית הוא הזיה, ואני אומר את זה בלי לרכך.

ואני מדבר מניסיון. בגיל שלושים וחמש היו לי חובות בכמה חשבונות בנק, ובקושי חמשת אלפים שקל בחודש למטרנה ולאוכל. ופחדים וחרדות שהגיעו עד שיתוק בחצי פנים.

ואז נכנסתי לחדר לארבע שנים כדי לכתוב לעצמי דרך. והמשפט שהתחיל את הכול היה: אני הבעיה ואני הפתרון. ובלי המשפט הזה שום דבר לא היה זז.

ומה הקדוש ברוך הוא באמת מבקש ממך? לא תורה שלמה. דבר אחד שממנו הכול נגזר: תממש את זכות הבחירה שלך, ותביא את עצמך לרמה הרוחנית הגבוהה ביותר שאתה מסוגל לה.

ו"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" זה נכון, אבל שים לב שלא כתוב באיזו עבודה. בתכלית שלך, או במצרים שלך. הזיעה זהה, והתוצאה שונה לגמרי.

והתביעה הגדולה ביותר שתישאל בסוף היא לא אם קבעת עתים לתורה. היא שאלה שאין עליה תשובה: יכולת לעשות משהו ולא עשית, למה.

ובשאלות דיברנו על עוד כמה דברים. שאושר במילה אחת הוא התקדמות. ושדיכאון הוא דיכוי האון, כלומר הכוח שיש בך ולא פועל, והוא לא נעלם, הוא רק לחוץ.

ושהמציאות היא סוף השרשרת: מחשבה, רגש, פעולה, הרגל. ולכן "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", כי הרגש הוא החוליה שמכריעה את הכול.

ושהשיווק שלך לא תקוע, האופי שלך תקוע. והציווי הראשון בתורה, "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ", הוא בדיוק זה: לשכפל את המתנה שקיבלת ולתת אותה הלאה לאחרים.