מרגיש שהחיים שלך חסומים? זו הסיבה — ומה מפריד בין מי שחי למי ששורד

יש רק שתי אופציות בחיים ואין אמצע: או שאתה חי את החיים שאתה רוצה, או שאתה רק מחזיק מעמד. שורד. וזה נשמע חד, אבל תבדוק את עצמך רגע ותראה שאין באמת מקום שלישי.

והתלונות לא עוזרות, הן רק קוברות אותך עמוק יותר. אנשים בינוניים מדברים כמו כולם, מתמזגים ברקע, ומבלים את החיים בבכי, בתלונות וברחמים עצמיים. ומעמד הביניים הוא הבלוף הגדול ביותר שקיים.

והעצה שפתחתי בה את השידור היא זאת: לכל אחד יש מאה אחוז פוקוס, לא יותר ולא פחות. מי שנכשל כל החיים שם תשעים וחמישה אחוז מהפוקוס על הבעיה וחמישה אחוז על הפתרון, ואז גם מוציא את הבעיה מהפה.

"אין לי", "אני לא יכול", "זה גדול עליי", וברגע שזה יצא מהפה הוא נשאר עם הבעיה ביד. מי שמתקדם מהר עושה בדיוק הפוך: הוא רואה את הבעיה, מניח אותה בצד, ומדבר רק פתרון.

הוא אומר: מאה אלף אין לי, אבל אלף בחודש יש לי, אפשר להתקדם עם זה? אולי יגידו לו כן ואולי יגידו לו לא, אבל הוא לא נשאר עומד שם עם בעיה ביד ובלי שום דרך קדימה.

ולמה בכלל חייבים לעשות את המקסימום ולא תשעים ותשעה אחוז? כי כתוב "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", והדרך היחידה להוכיח לקדוש ברוך הוא שאתה באמת רוצה היא מאה אחוז פעולה.

שניים ומשהו מיליון איש עמדו על חוף ים סוף וצעקו. אחד, נחשון בן עמינדב, קפץ פנימה. ורק כשהמים הגיעו עד נפש הים נקרע. וים סוף הפרטי שלך נקרע רק אחרי שעשית את המקסימום ונחנקת, לא לפני.

וסיפור המרגלים הוא כל ההבדל בין מי שחי לבין מי שרק מחזיק מעמד. שנים עשר מנהיגים ראו בדיוק את אותה ארץ ואת אותם ענקים, באותו יום ובאותן עיניים. וההבדל ביניהם לא היה במה שראו.

עשרה מהם התמקדו בבעיה והוציאו אותה מהפה: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים". וכל העדה נדבקה מיד, "וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". תלונות הן מחלה מדבקת, וזה לא דימוי.

ושניים, יהושע וכלב, ראו את אותה בעיה בדיוק, שמו אותה בצד ואמרו "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ". הם לא היו מוכשרים יותר ולא חזקים יותר. ההבדל היחיד היה תודעה ולקיחת אחריות.

והקדוש ברוך הוא לא מעניש את העשרה. הוא פשוט נותן לכל אחד בדיוק את מה שהוא בחר. "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה", ואין שם אופציה שלישית באמצע.

ומה מניע אנשים גדולים? מטרות, ולא חלומות. "אני רוצה לפתוח עסק" זה חלום, והוא תלוש מהמציאות. מטרה נשמעת אחרת לגמרי: כמה זה עולה, כמה אני חוסך כל חודש, ומה התאריך שרשום ביומן.

וזה בדיוק חכמה, בינה ודעת. חכמה היא הרעיון שעלה לך בראש. בינה היא התוכנית שירדה לדף. ודעת היא הקבלן שכבר עומד בשטח ומבצע. בלי שלושתם אתה נשאר עם רעיון יפה וזהו.

ותבין דבר אחד על השוק: הוא לא משלם על כישרון, על מקצוע או על תעודות. הוא משלם על מי שאתה. ובני אדם הם היצור החי היחיד בעולם שמפסיק להתפתח מרצונו החופשי. עץ שאמור לגדול שלושים מטר לא עוצר בחמישה עשר.

ולסיום, "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ". עשיר הוא מי שיש לו תחושת מילוי, ואושר במילה אחת הוא התקדמות. ותזכור שרגש החרטה תמיד כבד יותר מהמשמעת העצמית שנדרשת ממך כדי לקום ולשנות.