בית המדרש

מדוע יש כפל לשון בשני הפסוקים הנ"ל? ("אל אחיך אל עשיו...", ו"מיד אחי מיד עשיו...")

תמוה. מדוע לא אמר גם "אלוהי יצחק אביך" כמו שאמר "אלוהי אברהם אביך? הרי גם יצחק הוא מהאבות.

רש"י כותב: "אם ההיריון כרוך בצער כזה — למה בכלל התפללתי ורציתי להיכנס להיריון?". במילים אחרות - לרבקה היה צער מההריון של יעקב ועשו, עד שהקב"ה אמר לה: " וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ..." וכו', ואני שואל: מה כבר אמר לה הקב"ה שהרגיע אותה מצער ההריון? הרי סוף סוף הקב"ה בסך הכל הסביר לה את מי היא סוחבת בביטנה. מה כבר אמר לה הקב"ה שהרגיע אותה מצער ההריון.

מדוע הפסוק אומר "אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ"? צריך להיות כתוב "אֵת אֲשֶׁר ישבתם"! וממשיך: "וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ", וצריך להיות כתוב "וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְתם"! תמוהה...

אומר הכתוב: "אתם ניצבים", וממשיך "כולכם", וא"ש: מדוע כפל הלשון? לכאורה המילה "כולכם" מיותרת, והיה מספיק לכתוב: "אתם ניצבים" – והיא מורה על "כולכם". בנוסף, מדוע הכתוב מדבר על הגר בלשון יחיד, ולא כותב "גרכם" כמו שכתב "טפכם, נשיכם" וכו', ולא עוד – אלא הפסוק מתחיל כולו בלשון רבים "אתם ניצבים" וכו' - ומסיים הפסוק בלשון יחיד "בברית ה' אלוהיך" (אלוהיך = יחיד), ו"אשר ה' אלוהיך כורת עמך היום" (עמך = יחיד)?

משה גדל כילד מצרי, ואפילו בנות רעואל כשראו את משה - זיהו אותו כאיש מיצרי, שכתוב: "וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן", ואם כך א"ש: כיצד משה משייך עצמו ומרגיש את השייכות לעם ישראל ולאבותיו אברהם יצחק ויעקב, כשהקב"ה אומר לו: "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב..."? וחיזוק לשאלה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם..." –מדוע משה בעצמו מוציא עצמו מן הכלל, ואומר: "אלהי אבותיכם..." ולא "אלהי אבותינו..." כפי שהקב"ה אמר לו "אלהי אביך" בפסוק ו' (שם): "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב...". אם כך, שוב אני שואל, אם משה גדל כמיצרי, מזהים אותו כמצרי והוא בעצמו מרגיש מצרי (אלהי אבותכים שלחני אליכם...), אז כיצד משה מקשר עצמו לעם ישראל?

כיצד ידע משה שאלו אחיו, ומדוע ריחם עליהם? הרי סוף כל סוף הוא גדל מגיל ינקות אצל המצרים, וכדרך הטבע אינו יכל לדעת שאלו אחיו – וכל שכן להרגיש בסבלותם.

"וישרצו" – מדוע הכתוב כותב על בני ישראל לשון שרץ? הרי סוף סוף הציווי בספר בראשית מופיע "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה", ויכל הכתוב לכתוב לשון נקיה כ-"ובני ישראל פרו ורבו וירבו ויעצמו..." וכו'.

האחים של יוסף באו אליו למצרים לשבור אוכל כי חזק הרעב בארץ, ויסף זיהה אותם והם לא זיהו אותו, ואז הוא התחיל להנכר ולהתנכל להם, כולא אותם, מטלטל אותם, מלחיץ אותם ואומר להם שהם מרגלים, ושילחו להביא את האח הקטן שלהם בנימין וכו', ולאחר 3 ימים כשהם יצאו מהכלא – "את האלוהים אני ירא", וא"ש בקטנותי הגדולה מאוד: הרי הכל זה הקב"ה, הוא זה שהחליט שימכרו אותך, הוא זה שהוריד אותך למצרים, הוא זה שהכניס אותך לכלא, הוא זה ששלח את האחים שלך אליך – ומעל הכל – יוסף הוא סמל לאמונה חזקה מאוד בקב"ה, ואם הכל זה הקב"ה, אתה סמל אמונה בקב"ה - ואתה באמת ירא את האלוהים, אז מדוע אתה מתנכל להם? ואני מחזק את השאלה בכך שאומר, שכתוב בפירוש "את האלוהים אני ירא".אלוהים זה מידת הדין, משמע – שאתה מאמין שמה שקרה לך – קרה רק על פי דין והיה צריך לקרות. אז שוב א"ש – מדוע אתה מתנכל להם? "וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ" בהמשך לשאלה הקודמת: בנוסף לכך שיוסף הוא סמל האמונה, הרי כתוב שכאב ליוסף לעשות לאחים שלו את מה שהוא עשה להם (התנכל להם) כמו שכתוב "ויבך", וא"ש: הרי אני מסרב להאמין שיוסף עשה זאת מתוך נקמה אישית. אז אם זה כל כך כואב לך עד לרמה שאתה צריך ללכת לצד ולבכות – מדוע אתה עושה זאת, ויתרה מכך – מדוע אתה ממשיך לעשות זאת?

יתרו מוציא את משה ואהרון מכלל העם כשאומר "הציל אתכם", ואז "הציל את העם", וא"ש מדוע?

איך יכול להיות שיתרו קודם הודיע למשה, ורק אחר כך "ויצא משה לקראתו"? באותה התקופה לא היו אמצעי תקשורת שבעזרתם יתרו יכל להודיע למשה לפני שהוא מגיע, והכתוב לא מציין שיתרו השתמש באמצעים מסויימים כדי להודיע למשה. אשמח לתשובה.

מה מצא יתרו להודיע למשה "אני חתנך בא אליך..." וכו'? הרי משה מכיר את יתרו, את אשתו ואת הילדים שלו, והוא יודע שזה הוא.

מדוע כתוב "תנו לכם מופת? הרי צריך להיות כתוב: "תנו לי \ הראו לי \ עשו לי מופת".

בפעם הראשונה כתוב שהעם התלוננו על משה שאין להם מים, והקב"ה אמר לו שיקח את המטה שלו, ויכה את הצור ויצאו ממנו מים. עד כאן הכל בסדר. ואז מגיעה הסיטואציה הזאת: "וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם". בני ישראל שוב מתלוננים אל משה ואהרון שאין להם מים, ואז הקב"ה מצווה את משה: "קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם" "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם". "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" וא"ש: מדוע הקב"ה מעניש את משה ואת אהרון על כך שמשה היכה בסלע ולא דיבר אליו, אם בפעם הראשונה הקב"ה בעצמו ביקש ממשה להכות בסלע? (הרי אפשר להבין את משה שהוא היכה בסלע, גם בבגל שבפעם הראשונה הקב"ה ביקש ממנו להכות (וזה טבעי שגם בפעם השניה זה יקרה) - וגם בגלל הלחץ שמשה היה נתון בו בגלל שכל העם מלינים עליו).

המקום האחרון שבו מוזכר פרעה באופן ישיר וספציפי, הוא "ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עינהם", ובכל שאר הפסוקים שמדברים על קריעת ים סוף ומעבר ישראל בים, ועד לשירת הים - לא מצינו שהכתוב מדגיש שוב את פרעה באופן ספציפי, אלא תמיד מזכיר את "כל סוס פרעה ופרשיו", או "מחנה מצרים", או מרכבותיו וכו', וא"ש מדוע הכתוב אינו מזכיר את פרעה באופן ספציפי?

איך אמר פרעה לבני ישראל?

מנ"ל שפרעה לא אמר למשה שהוא ישחרר את עם ישראל, וא"ש – אם פרעה לא אמר בפירוש שהוא ישחרר את עם ישראל - מדוע משה עתר אל הקב"ה, ומדוע הקב"ה עצר את המכה?

קודם כל – מהיכן הם יודעים את שמה, ואם יודעים את שמה – אז הם אמורים לדעת ששמה "שרי" ולא שרה, ומעבר לכל - מהיכן הם יודעים שהקב"ה שינה את שמה ל"שרה"?

אין לי ספק שהפסוקים האלו לא באו כדי להבליט את הטעויות של אדם וחווה בזה שהם האשימו אחרים בבעיה שלהם, וא"ש – מדוע הקב"ה דאג להבליט לנו את הטעויות שלהם?

מה הכוונה "מי הגיד לך"? אדם וחווה הם בני האדם הראשונים בעולם, והרי אנחנו יודעים שאין עוד אנשים בעולם חוץ מהם, וא"ש – מה, הקב"ה לא ידע את זה? הקב"ה לא יודע שאין עוד אנשים בעולם? ברור שהוא יודע, אז למה הוא שואל "מי הגיד לך"?