למה הקב"ה לא הכניס את משה לארץ? התשובה שמגלה למה ההצלחה שלך כבר קבועה מראש

1. לקנות בית או להשיג עבודה טובה זה לא הצלחה, זה הגשמת מטרות. הצלחה אמיתית מתחילה בזה שאתה יודע למה אתה כאן.
2. מי שיודע מה המטרה שלו נשאר יציב גם בסופה הראשונה. מי שלא יודע, משנה כיוון בטלטלה הראשונה, ואני אומר לך את זה מניסיון.
3. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאדם הוא לא המוות, אלא לחיות מת: לנשום, לעבוד ולאכול בלי לדעת למה.
4. אנחנו המוצרים של הקב"ה והשם שלו חקוק עלינו. לכן הוא רוצה שנצליח יותר ממה שאנחנו רוצים, כי הכישלון שלנו פוגע במוניטין שלו.
5. חטא זה להחטיא את המטרה שנוצרת בשבילה. משה נענש על הסלע כי פספס הזדמנות לקדש את השם, וזה בדיוק מה שנקרא בשם ה' נעשה ונצליח.

"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת..." ובהמשך: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה". השאלה שעולה מיד מהפסוקים האלו היא השאלה הכי מתבקשת בפרשה, וכנראה גם השאלה שיש עליה הכי הרבה מפרשים והכי הרבה תשובות: למה הקב"ה לא מכניס את משה לארץ ישראל? אני רוצה להציע תשובה שאני מוכן להתחייב שלא שמעתם בשום מקום אחר, וזו תשובה שיכולה לשנות תפיסה שלמה של בן אדם לגבי מי זה הקב"ה, איך הוא פועל ואיך הוא מפעיל את העולם.

יש למישהו רעיון למה הקב"ה מעניש את משה ולא מכניס אותו לארץ ישראל אחרי כל מה שהוא עשה? אני אתן לזה רמז: בתשובה הזאת אני הבנתי סוף סוף מה זה באמת אומר "לעשות לשם שמיים", או "בשם ה' נעשה ונצליח".

כולם רוצים להיות אנשים משפיעים במידה כזאת או אחרת. בין אם זו השפעה ישירה על אנשים, "מנהיגים" כמו שאנחנו קוראים להם, ובין אם זו השפעה עקיפה על סיטואציות כאלו או אחרות, כמו עורך דין, שופט או דיין בבית דין. עכשיו, כדי להיות אנשים משפיעים אנחנו חייבים להצליח במידה מסוימת, וכדי להצליח במידה מסוימת אנחנו חייבים להיות אנשים משפיעים. אם אדם רוצה להיות מורה טוב, הוא חייב לדעת להשפיע על התלמידים שלו. אם אדם רוצה להיות עשיר, הוא חייב לדעת להשפיע על הקונים שלו, וכן הלאה. בקיצור: כדי להיות משפיעים אנחנו חייבים להצליח, וכדי להצליח אנחנו חייבים להיות אנשים משפיעים.

אבל מה זה באמת להצליח בחיים? לקנות בית זה לא נקרא להצליח. להשיג עבודה טובה זה לא נקרא להצליח. להיות אדם מפורסם זה לא נקרא להצליח. זה נקרא אולי הגשמת מטרות. כל אלו הן מטרות שאדם יכול להציב לעצמו ולהגיע אליהן, ואחרי שהוא מגיע אליהן זה רק עניין של זמן עד שהוא יתרגל אליהן, ומאותה הנקודה מטרות חדשות יחליפו אותן, וזה גלגל שלעולם לא נגמר.

אז כדי באמת להצליח בחיים, בן אדם חייב לשאול את עצמו חמש שאלות בסיסיות. כמובן שלא נענה עליהן כאן, ואני לא רוצה להתעכב עליהן יותר מדי, אבל חשוב שתכירו אותן. השאלה הראשונה היא: מי אני? מי אני באמת? זו שאלה לא פשוטה בכלל, ומעטים האנשים ששאלו את עצמם את השאלה הזאת ובאמת הלכו למצוא את התשובה.

השאלה השנייה היא: מאיפה הגעתי? ולא מדובר על איפה נולדתי. יש כאלו שיגידו שבאנו מקופים, מפיצוצים, מאמבות וכדומה, אבל בואו רגע נוריד את זה למציאות אמיתית שאפשר לראות. בפועל באנו מהאבות שלנו, אבל כדי לענות על השאלה הזאת באמת, אנחנו חייבים ללכת עוד קצת אחורה.

השאלה השלישית היא גם כן שאלה לא פשוטה בכלל: למה אני כאן? למה הגעתי לכאן? מה אני עושה על כדור הארץ? רוב בני האדם לא יודעים למה ולשם מה הם נמצאים כאן. אנחנו רואים הרבה מאוד אנשים שקמים כל בוקר במקום שהם לא אוהבים, בסביבה הלא טבעית שלהם, נוסעים לעבודה שהם לא יכולים לסבול, מקבלים תשלום הרבה יותר נמוך ממה שהם באמת שווים, ובסוף הם מסיימים את החיים שלהם צעירים בגלל תסכול שהם לא שמו לב שקיים בכלל. וכל זה בגלל שהם לא ידעו למה הם קיימים.

השאלה הרביעית שכל אדם חייב לשאול את עצמו, ולדעתי היא שאלה מאוד מאוד חזקה ומשמעותית לכל אחד ואחת, היא: מהן היכולות שלי? מה אני באמת מסוגל לעשות? רק כשבן אדם באמת מתחיל לשים לב לעצמו, לכל פעולה ולכל מחשבה שהוא חושב, רק אז הוא מתחיל לשים לב כמה באמת הוא מוותר לעצמו וכמה באמת יכולות יש לו. יש הרבה מאוד אנשים שפשוט חיים כמו רובוטים בלי לשים לב בכלל. הרבה אנשים יסיימו את החיים שלהם בלי לנצל עשרה אחוזים מהפוטנציאל שהם קיבלו, אבל יש מצב טיפה יותר גרוע מזה: יש הרבה אנשים שעדיין חיים על כדור הארץ ואין להם מושג בכלל מהן היכולות שלהם, וזה מוביל אותם לחיות חיים שהם בכלל לא שלהם, מה שבסופו של דבר מוביל לתסכול, עצבות ודיכאון.

והשאלה האחרונה שכל אחד חייב לשאול את עצמו היא: לאן אני הולך? מה המטרות שלי? מהם היעדים שלי? יש מרצה מאוד מפורסם שנפטר, וקראו לו ג'ים רוהן, והוא אומר: אל תתחיל את היום שלך לפני שסיימת אותו, אל תתחיל את השבוע שלך לפני שסיימת אותו, אל תתחיל את החודש ואת השנה שלך לפני שסיימת אותם. וכמובן מדובר גם על כל החיים. לפני שבונים בית חלומות, קודם כל מסיימים אותו, ורק אחר כך מתחילים את הבנייה. קודם כל יש תכנון מדויק לפרטי פרטים, ורק אחר כך מגיע הביצוע.

חמש השאלות האלו הן חמש השאלות הכי בסיסיות שלדעתי כל אדם חייב לשאול את עצמו: מי אני? מאיפה הגעתי? למה אני כאן? מהן היכולות שלי? לאן אני הולך?

רוב ההצלחה שלנו בחיים תלויה בשאלה: מהי המטרה שלי בחיים? אחד הדברים היחידים שמשותפים לכל האנשים המצליחים בעולם, בין אם זה אנשי עסקים ובין אם זה ספורטאים, הוא שהם יודעים למה הם כאן, והם מתמקדים רק בזה. כשאדם יודע מהי המטרה בחיים שלו, זה נותן לו יציבות וביטחון במה שהוא עושה, למרות שלפעמים הוא לא רואה מזה הצלחה או פרנסה. אבל כשאדם לא יודע למה הוא כאן ומהי המטרה בחיים שלו, בסופה הראשונה שהוא פוגש בחיים שלו, בטלטלה הראשונה שמטלטלת אותו, או כשהוא לא רואה מספיק כסף ממה שהוא עושה, הפוקוס שלו נהרס, הוא משנה את הכיוון, והחיים שלו לעולם לא יהיו יציבים. ואני אומר לכם את זה לצערי מניסיון.

אז מכאן אני אציע את הרעיון שלי לשאלה ששאלנו בהתחלה, והרעיון הזה שינה לי את התפיסה על החיים. העולם הזה מונהג על ידי חוקים קבועים מראש, ומי שקבע את החוקים האלו הוא זה שברא את העולם. נקודה. על זה אין ויכוח. עכשיו, לא אכפת לי איך תקראו לו, ואני ממש לא אומר לכם לשמור שבת כי זה ממש ממש לא קשור, אבל אני רק רוצה שתבינו את הנקודה העקרונית הזאת, כי מי שבאמת רוצה להצליח בחיים חייב לדעת את זה בדיוק בסדר שאני אומר את זה כאן.

בתנ"ך כתוב שהבורא ברא אותנו בדמות שלו, כמו שכתוב: "בצלמנו כדמותנו". ואחרי שהוא ברא את האדם הראשון, הדבר הראשון שהוא עושה הוא לתת לו הוראות מפורטות: "אל תאכל מעץ הדעת", ואם תאכל, אז לא יהיה לך טוב. ואני מדגיש: "לא יהיה לך טוב". זה בשבילך, ולא בשבילי.

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאדם זה לא המוות. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאדם זה לחיות מת, ולחיות מת זה לחיות חיים שאין בהם מטרה. זה הכי גרוע: לחיות בלי לדעת למה. לנשום, לאכול, לטייל, לעבוד, ואתה לא יודע למה. והחלק היותר גרוע הוא שהעבודה שלנו תופסת לנו מינימום של שליש מכל החיים, ואנחנו לא באמת יודעים למה אנחנו עובדים. אם בן אדם חי שמונים שנה, הוא נמצא בעבודה מינימום של עשרים וחמש שנים, וזה במקרה שהוא עובד שמונה שעות ביום.

שלא תבינו לא נכון, אנחנו חייבים לעבוד. אבל ביחד עם זה אנחנו חייבים לדעת למה ולשם מה אנחנו עובדים. כי אם נשאל מישהו "למה אתה עובד?" והתשובה שלו תהיה "אני עובד כדי להתקיים, כדי שיהיה לי אוכל או כדי שיהיה לי רכב" וכדומה, במילים אחרות מה שהוא אומר זה שהוא עובד יותר כדי לשרוד. גם קצת כדי לחיות, אבל הרבה יותר כדי לשרוד. אז אם בן אדם עסוק עשרים וחמש שנים מהחיים שלו כדי לשרוד, איפה החיים? באיזה חלק מהם הוא באמת חי?

בלי מטרות ברורות בחיים, לחיים אין באמת משמעות. אין תכלית. אין באמת תחושה של ייעוד, אין תחושה של שליחות. בלי מטרות ברורות, אפילו האדם הכי דתי עלי אדמות, שטוען שהוא ממלא אחרי כל ההוראות שהבורא נתן לו, אם הוא לא מנצל את הפוטנציאל שלו ולא יודע בשביל מה הוא כאן, גם הוא חי מת.

הצלחה היא משהו שניתן לצפות מראש. איך אפשר לצפות מראש הצלחה? זה יחסית פשוט, אבל טיפה מורכב. אם העולם כולו נוצר ומונהג על ידי חוקים שהם קבועים מראש, וכולנו מכירים את החוקים האלו, כמו לצורך העניין כוח המשיכה, אז גם הצלחה היא חלק מהחוקים האלו. ומצד שני, גם הכישלון נמצא כאן, ותכף נבין. תזכרו משפט: החיים שלנו מתוכנתים מראש להצלחה. אבל בואו לא נשכח שגם הכישלון מתוכנת מראש. ההצלחה והכישלון הם בדיוק אותה התוצאה.

הקב"ה תכנן את כל היצירה שלו להיות מוצלחת. לעולם לא נראה ציפור שלא יכולה לעוף באופן טבעי. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, ציפורים שנולדות בלי כנפיים וכדומה, אבל זה לא הטבעי. בתכל'ס אנחנו לא צריכים לשתול זרע באדמה ולהתפלל שהוא יצמח. הקב"ה דאג לזה כבר על ידי החוקים שהוא קבע מראש: ברגע שאנחנו שמים זרע באדמה ונותנים לו את התנאים שהוא צריך, מים, אור וכדומה, הוא יצמח. נכון שגם התנאים האלו תלויים בקב"ה, אבל הבנתם את הפואנטה.

עכשיו, הקב"ה רוצה הרבה יותר מכל אחד אחר שנצליח בחיים. רגע, הקב"ה רוצה שאני אצליח בחיים הרבה יותר ממה שאני רוצה להצליח? למה? כי ההצלחה שלנו חשובה מאוד לקב"ה. הקב"ה מאוד רוצה שאנחנו נצליח, כי ההצלחה מגיעה מובנית מראש בתוך כל יצירה על ידי היצרן שלה. זה הרי ברור שההצלחה של המוצר חשובה מאוד לכל יצרן, כי במוצר הזה נמצא המוניטין, השם של היצרן. כל מה שיצרן עושה, זה בשביל המוניטין שלו. ופה נפל לי אסימון, בתור בן אדם דתי, מה זה אומר לעשות לשם שמיים.

זו הסיבה שכל כך הרבה פעמים בתנ"ך הקב"ה מבקש מאיתנו לעשות דברים לכבודו. כי במידה ואנחנו מפשלים, כביכול חס ושלום היצרן פישל. ולכן ההצלחה של המוצר היא הכרחית כדי להגן על השם של היצרן, והדבר הכי גרוע שיכול לקרות ליצרן הוא שהמוצר שלו נכשל. זו בדיוק הסיבה מדוע חברות ענק כמו יצרניות רכבים עושות ריקול לכל הרכבים בגלל שנמצאה תקלה באחד מהם. דבר כזה יכול להרוס את כל המוניטין של החברה. אז ההצלחה היא הכרחית ליצרן יותר ממה שהיא הכרחית למוצר.

הקב"ה חייב להיות ערב להצלחה שלנו בחיים, ולאו דווקא בשביל שאנחנו נצליח, אלא בשביל שהוא יצליח. הקב"ה חייב לוודא שהכלים שהוא נתן לנו, הכוחות שהוא נתן לנו, השכל שהוא נתן לנו והכישרונות שהוא נתן רק לנו, שכל אלו ביחד יוצרים אצלנו חזון שתואם את התוכנית שהוא תכנן בשבילנו. ואם אתם שואלים מהי התוכנית שהוא תכנן לנו, זו בדיוק התשובה לשאלה מספר ארבע: מהן היכולות שלנו? והוא גם חייב לוודא שהחזון הזה יצליח, בשביל המוניטין שלו.

הוא חייב לוודא שכל המערך הזה שנקרא אדם יצליח! הוא חייב לוודא שאנחנו נצליח, כי אנחנו המוצרים! השם שלו חקוק עלינו! הוא בכבודו ובעצמו חקק אותו. כתוב בבראשית: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", לא אני אמרתי. ולדעתי זה גם לא קשור אם זה אדם דתי, חילוני או אפילו גוי.

אגב, זה גם הפיל לי את האסימון לגבי חטאים. למה בתורה עבירה נקראת "חטא"? כי המוצר מיועד לעשות משהו מסוים וספציפי, והוא מחטיא את המטרה.

ועכשיו לשאלה שלנו. למה הקב"ה כעס על משה רבנו ועל אהרון הכהן על זה שהוא היכה בסלע ולא דיבר אליו? למה משה ואהרון קיבלו עונש כל כך קשה על לכאורה טעות יחסית קטנה, ועוד ביחס לכל מה שהם עשו בשביל הקב"ה ובשביל עם ישראל? "יען לא האמנתם בי להקדישני". אתה לא סומך עלי שבדיבור אני יכול להוציא מים מהסלע? "להקדישני": הייתם צריכים להקדישני! לקדש אותי! הייתה פה הזדמנות שבעזרתכם העם היה יכול להאמין בי יותר ממה שהוא האמין, ואתם לא ניצלתם אותה.

זה אומר שכל אדם מקבל הרבה מאוד הזדמנויות כדי להצליח בחיים, ואם הוא לא מנצל את ההזדמנויות האלו, חס ושלום הבורא בעצמו נכשל, וזה מה שנקרא "חטא". "פגעת במוניטין שלי", כביכול הקב"ה אומר. "בזה שהיכית את הסלע ולא דיברת אליו, המוניטין שלי נפגע". כולנו מקבלים כוחות, ואנחנו לא מנצלים אותם בצורה נכונה.

את הדבר הכי חשוב לקב"ה הוא שם עלינו. את הדבר הכי חשוב לקב"ה הוא שם על כל אחד ואחת מאיתנו: את הדמות שלו. "בצלמנו כדמותנו!" וזה אומר שהכישלון שלנו זה לא טוב בשבילו. "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו": כל עם ישראל נקראים עם ה'. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם": מי זה "ועשו לי"? עם ישראל, תעשו לי! לי! לי! "יען לא האמנתם בי להקדישני": אני צריך אתכם בעולם הזה כדי שתצליחו בשבילי.

אז איך מוצאים את הכוח הזה שיניע אותנו לקום ולעשות? אנחנו חייבים להבין מה אנחנו רוצים מעצמנו בחיים. מה התשוקה שלנו, מה האובססיה האמיתית שלנו, מה מרגש אותנו לקום בשבילו בבוקר. לפני שאנחנו מגיעים לעולם אנחנו נקראים "זרע". למה זרע? בדיוק מהסיבה הזאת. בכל אחד ואחת מאיתנו טמונים כוחות ויכולות שרק לנו יש, ואנחנו גם אמורים להוציא מהם פירות. ופה יש עוד רמז בדרך להצלחה בחיים, וזה נקרא שיתוף.

עץ לא צומח בשביל עצמו. עץ צומח רק בשביל הסביבה שלו. הפירות שגדלים על העץ הם בשביל האנשים שמסביבו, ולא בשבילו. הפוטנציאל שיש בנו הוא לא בשבילנו, הוא בשביל האנשים שמסביבנו. אנחנו צריכים למצוא במה אנחנו הכי טובים, ואת זה אנחנו צריכים להוציא החוצה לעולם. תבינו, כל עוד אנחנו לא מנצלים את הפוטנציאל שלנו לטובת הסביבה שלנו, אנחנו כביכול חייבים לסביבה שלנו. יש לנו חובות למשפחות שלנו, יש לנו חובות לשכנים שלנו, יש לנו חובות לעם שלנו, יש לנו חובות למדינה שלנו, וכן הלאה. הקב"ה שלנו, היצרן שלנו, ייצר אותנו עם יכולות, עם משמעות ועם כישורים שרק לנו יש, ואותם אנחנו חייבים לסביבה שלנו.

אנחנו רק צריכים להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו, על ידי זה שנבין מה מושך אותנו באמת, בלי נגיעות אישיות. כי אם הקב"ה ביקש שנהיה מורים, בוודאות יש לנו את היכולת. אם הוא ביקש שנהיה שופטים, בוודאות יש לנו את היכולת. אם הוא ביקש שנהיה אנשי משפחה טובים, שנהיה אנשים ישרים, שנבנה בית חולים, שנעורר אנשים אחרים, או אם הוא ביקש שנעזור לעם שלנו, יש לנו את היכולת. כל מה שהוא ביקש שנעשה, הוא יעזור לנו להצליח בו. ולא בשבילנו, בשביל הכבוד שלו. זה מה שנקרא "בשם ה' נעשה ונצליח!" אף פעם לא באמת ידעתי מה זה אומר.

עוד נקודה אחת קטנה וסיימנו. בזה שאנחנו מוציאים החוצה את היכולות האמיתיות שלנו ומשפיעים בעזרתן על אנשים אחרים, אנחנו מקבלים עוד כוחות. את הנקודה הזאת הבנתי רק לאחרונה, בדיוק כמו עם ה"בשם ה' נעשה ונצליח". זו בדיוק אותה הנקודה של "עשר כדי שתתעשר". אם אני עכשיו לוקח את הטקסט הזה ומכין ממנו סרטון, כמה כוח השקעתי? מאה אחוז כוח. אבל הסרטון הזה, אחרי שאני אראה שהוא עוזר לאנשים אחרים, ייתן לי מאתיים אחוז כוחות, ואיתם אני אעשה אחר כך עוד סרטון, ועוד סרטון, ועוד סרטון.

ככה זה עובד: מה שאנחנו נותנים למי שצריך, אנחנו תמיד מקבלים כפול. וזה גם מדבק. אם נראה מישהו ברחוב שנפלו לו הספרים על הרצפה, ובאותה השנייה שנפלו הספרים נקלוט מישהו שמתכופף לעזור לו, תשעים וחמישה אחוז מהאנשים יתכופפו גם כן לעזור. לדעתי זה גם כן חוק, בדיוק כמו כוח המשיכה.

אז בואו לא נתפשר על מי שאנחנו, ולא נשכח שבתכל'ס ההצלחה שלנו כבר קבועה מראש. כי ההצלחה שלנו לא תלויה בנו, והכישלון שלנו לא באמת פוגע בנו, הוא פוגע ישירות בקב"ה. וזו, לדעתי, אחת הסיבות לכך שמשה נענש על זה שהוא היכה את הסלע ולא דיבר אליו.

אנחנו יכולים להיות יהודים טובים, אנחנו יכולים להיות אנשי משפחה טובים, אנחנו יכולים לבנות אימפריות, אנחנו יכולים להתאמן בחדר כושר, אנחנו יכולים להתפתח כמה שאנחנו רוצים, ואנחנו יכולים להצליח בכל מה שרק נחלום עליו. מסיבה פשוטה: כל מה שהקב"ה ביקש מאיתנו שנעשה ונצליח בו, הוא יעזור לנו לעשות, בשביל הכבוד שלו. וזו בדיוק הכוונה של האמירה: "בשם ה' נעשה ונצליח".