תרומה

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי; מדוע כתוב "את תרומתי"? האם זו התרומה ששייכת מלכתחילה לקב"ה? ואיך כל זה קשור לעושר?

אמרו חז"ל בכתובות נ': "המבזבז מכספו לצדקה אל יבזבז יותר מחומש", ובמקביל אומרת התורה: "עשר בשביל שתתעשר". במילים אחרות – כשאדם מעשר הוא מתעשר, אבל עיננו רואות שזה לא תמיד קורה ולכן צריך ביאור. "אשרי הגבר יחסה בו". גביר אחד עתיר נכסים וממון, נודע כל ימיו כנדבן גדול לצדקה. יום אחד התמוטטו עסקיו והפסיד את כל עושרו. הליך הגביר לגאון חיים מולוז'ין זצ"ל ושאל: "כל חיי הייתי רגיל לפזר בנדיבות ממון רב לצדקה, ועכשיו אחרי שירדתי מנכסיי – מה עליי לעשות: האם להפחית בסכומים שהייתי נותן בגלל שירדתי מנכסיי או האם להמשיך לפזר ממון בסכומים שהייתי רגיל לתת – מה שאולי יביא אותי למצב של חובות גדולים ועוני כבד?". נמלך הגאון רבי חיים בדעתו דעת תורה, לאחר מכן המליץ בפני הנדבן המרושש: "תמשיך בכל זאת כמנהגך הקודם, ותוסיף לחלק צדקה בנדיבות לפי רוחב ליבך. באשר לפרנסתך – אל תדאג - כבר מובטח אתה מכח מאמר חז"ל: "הבא לטהר - מסיעין לו". חלפו שבועות אחדים והנה מברק הגיע אל בית הרב כי עצתו "כעצת השם היא תקום", עמדה לו לטובה וזכה בסכום עתק של 500,000 רובל! שמח מאוד רבי חיים על המברק וכבר באותו היום בדרשה שמסר בישיבתו, עורר את התלמידים לגודל השגחת השם הגדולה. כמה אנשים אנחנו מכירים שילכו לשאול שאלה כזאת? לא מספיק שירד מנכסיו, הוא עוד צריך לחשוב על העניים האחרים? הוא בעצמו הופך כבר להיות עני, עוד קצת הוא בעצמו יהיה זקוק לתרומות ועוד הוא שואל: האם להמשיך עם הסכומים שהיה רגיל לתרום או להפחית. ומה אמר לו רבי חיים מוולוז'ין? "הבא להטהר – מסייעין לו". אל תפחד! תמשיך! הקב"ה רואה בדיוק מה נמצא בלב שלך והוא רוצה לעזור לך יותר ממה שאתה רוצה. דרשו חז"ל: "עשר בשביל שתתעשר". מובא בתוספות בתענית ט': מעשה באדם אחד שהיה עשיר. הייתה לו שדה שעשתה 1000 כור חיטה, והיה אותו עשיר נוטל ונותן 10 כורין למעשר בכל שנה ושנה. כשהיה על ערש דווי, קרא לבנו ואמר: "בני דע ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה 1000 כורין. היזהר ותקפיד להפריש 100 כורין כפי שעשיתי כל חיי כי משם תהיה לך הברכה" - ונפטר אותו האיש. הקפיד הבן לדבריו של אביו ואכן התברכה ב-1000 כורין כמו בכל שנה. הפריש הבן 100 כורין כפי מנהג אביו, אך בשנה השנייה, הסתכל הבן וראה שהמעשר הוא נתח גדול והפסיק להפריש מעשרות. שנה לאחר מכן, התמעטה השדה ובמקום 1000 כורין - עשתה רק מאה 100 כורין בלבד – והצטער על כך הבן. שמעו קרוביו שנתמעטה השדה בגלל שלא הפריש מעשר, באו אליו לבושים חגיגי ושמחים! אמר להם: "האם אתם שמחים שאני מפסיד?!". אמרו לו: "אנחנו מצטערים על החוסר אך אתה זה שגרמת לעצמך את כל הרעה הזאת. למה לא הפרשת מעשר כפי שאביך ציווך? בוא וראה, מתחילה כשבאה השדה לידך היית אתה בעל הבית והקב"ה היה כהן. מי מקבל את המעשרות? הכהן. אתה בעל הבית מקבל 1000 כורין ועליך לתת את המעשר לכהן (הקב"ה) כדי שהוא יחלק לעניים. עכשיו שלא הפרשת חלקו אליו, הקב"ה חזר להיות בעל הבית ועשה אותך 'כהן', ומה שקיבלת אינו אלא רק המעשר של שדך כיוון שכעת אתה הכהן. זה שאומר הכתוב (במדבר ה) "ואיש את קדשיו לו יהיו" - כלומר, כשאינו מפריש כהוגן לא יהיה לו אלא הקדשים בלבד (המעשר), ועל זה אמרו חכמים: "המעכב מעשרותיו - לבסוף בא שלא יהיה לו אלא אחד מעשר". אי אפשר להתחכם עם הקב"ה. ישנו מדרש נפלא: "עשר תעשר - אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה". ביאר הספר 'קול יוסף', שהנה תיבת "עשר" מלשון מעשר, ובין תיבת "עשר" לשון עושר - אין ביניהם אלא נקודה. "עושר" - הנקודה בצד ימין של השין, "עשר" זה עם נקודה בצד שמאל של השין. וזהו הפירוש של המדרש: "אם השמאל" - דהיינו שאתה תעשר (בשין שמאלית) ותיתן מעשר כראוי - אז "ואימינה" - אעשה אני לך את השין ימנית ותהיה עש(י)ר! "ואם הימין" - אם אתה תעשה שין ימנית ותרצה להתעשר על ידי כך שלא תיתן מעשרות- אז "ואשמאילה" (בשין שמאלית) - ולא יהיה לך אלא רק עשירית ממה שאתה אמור לקבל. איך כללי המשחק? איך שאתה רוצה לשחק. המדרש אומר שהכל תלוי בך! רק בעניין מעשרות מתיר לנו הקב"ה לשים אותו במבחן – "ובחנוני נא בזאת". אם תקשיב לי - אני אדאג שתתעשר ותהיה עשיר, אבל אם לא תקשיב לי – אתה היחידי שאליו אתה יכול לבוא בטענות כי אתה רציתי להחליף תפקידים ולהיות כהן במקומי, וזה יגרום שתקבל רק עשירית ממה שמגיע לך. תחליט מה שאתה רוצה…