פרשת תרומה - ראשון שני שלישי

פרשת תרומה ראשון הקב"ה מורה למשה לקחת תרומה \ נדבה, מכל אדם מבני ישראל כפי יכולתו וכפי רוחב ליבו, ע"מ לבנות את המשכן כדי שהוא ישכון בתוך עם ישראל.

התרומה מתחלקת לתרומה אחת שווה בין כולם, ותרומה אחת שאינה שווה:

כל בני ישראל חייבים לתת מחצית השקל שווה בשווה, וזהב וכסף וכו' – כפי רוחב ליבו של האדם.

פרק כ"ה פ' ח' - "ועשו לי מקדש וגו" – לשמי, מפרש רש"י. שתהיה כוונה בנתינת התרומה לבניית המשכן, ושכל ישראל יכוונו על מנת שיהיו שותפים בבניה.

לי = לשמי.

למה כתוב "לי", הרי "לה' הארץ ומלואה"?

מפרש רש"י – בזה רמז למה שכתוב במדרש – שחומד לישראל ורוצה להשרות שכינתו בהם.

"ייקחו לי...וגו'" – למה נקט הכתוב לשון "ייקחו" ולא יתנו?

לעניות דעתי - מכיוון שנתינה רומזת לנתינה משל עצמו (של האדם), אך "לה' הארץ ומלואה" ואין לאדם כלום משל עצמו אלא הכל זה של הקב"ה, ועל כן "וייקחו" לו משלו.

"ידבנו ליבו..." – נדבה, לשון רש"י.

לעניות דעתי – מדוע הכתוב נוקט לשון נדבה?

שאדם יכניס לעצמו לראש וללב שאין לו משלו כלום וגם ככה הוא נותן לקב"ה ממה שלא שייך לו אלא שייך לקב"ה, ועל כן כתוב לשון "נדבה", שאדם ירגיל עצמו להיות נדיב.

"אשר ידבנו ליבו..." – חוץ ממחצית השקל שכולם היו חייבים בנתינתו, כל איש ואיש תרם לבניית המשכן ככל אשר רוחב ליבו, ולעניות דעתי – הקב"ה ניסה את בני ישראל לראות עד היכן רוחב ליבם בשבילו – דהיינו כמו היום כשיש ניסיון לאדם – לראות עד היכן ירחיק לכת ע"מ לבצע את מצוותיו של הקב"ה כדי שישרה שכינתו עליו.

??? שי למורא, פסוק ד' פירוש יב' – "וצבעו ירוק" – ירוק, הכוונה לצבע התכלת שדומה לצבע הים. ???

כתוב "תכלת"! מה הקשר לירוק ואיך זה דומה לים? – מאיפה הוא מבין את זה???

"ועשו לי מקדש...וגו" – למה הוצרך הכתוב לכתוב "לי"? הרי מן הסתם בניית המקדש הוא בשביל הקב"ה.

אלא להורות לישראל, שכשבונים את המקדש – תבנו אותו עם הכוונה שבלב שיהיה לשמי, ומכאן תלמד על כל מצווה ומצווה שהנך עושה – עשה זאת עם כוונת הלב.

"ואל הארון תתן את העדות וגו" – לשון זו הוכפלה ע"י הכתוב גם בפסוק טז' וגם בפסוק כא'.

לעניות דעתי, ארון העדות הוא כנגד לב האדם שנמצא בתוך גופו (שהוא ארון הברית בתוך המשכן), שכן אדם צריך למלא אחר מצוותיו של הקדוש ברוך הוא שהיא התורה הקדושה שבכתב – פעם אחת של "תתן את העדות אל הארון...", וכן כתוב פעם שניה "תתן את העדות אל הארון..." – שהן מילוי המצוות שבתורה שבע"פ שאיננו יודעים כיצד לבצע את המצוות שבתורה שבכתב ללא התורה שבע"פ.

וכן כתוב בפעם הראשונה "ונתת אל הארון..." כלשון "והשבות אל לבבך", ולאחר שהשבות אל לבבך, כתוב "ואל הארון תתן..." – מלשון – תמשיך ואל תפסיק (למלא את מצוותיי).

פ' לא' – "תֵיעָשֶה המנורה" – ולא נכתב "תַעֲשֶה".

הקב"ה מצווה להתחיל לבנות את המנורה והמנורה תיעשה מאליה.

מכאן, שהקב"ה מצפה מהאדם להתחיל במעשה בעולם העשייה, וכשהוא רואה שהאדם משתדל כפי יכולתו – הוא ממשיך את אותו המעשה. (ממשיך לשון מושך את המעשה מהעליונים אל התחתונים).

"לא עליך המלאכה לגמור...וגו" – הרי מישהו צריך לסיים את המלאכה, אז על מי כן? על הקב"ה.

לפעמים אדם מתחיל בעשיית משהו מורכב מאוד, ובסופו כשהוא מסתכל ביצירתו – הוא מתפעל "כיצד עשיתי זאת?" מפאת שכל כך מורכב.

משמע – הוא לא עשה זאת אם הוא מתפעל כל כך, אלא הקב"ה עשה זאת והוא רק שיחרר עצמו לעשיה.

פרק כ"ה פסוק מ' – שי למורא תרגום ק"א – "בשביל שהוצרך להראות לו המנורה, הראה לו הכל".

משה התקשה בהכנת המנורה, והקב"ה הראה לו בהר, תבנית המנורה באש וכן הראה לו את כל כלי המנורה. משה התקשה רק במנורה, אז מדוע הראה לו הקב"ה, גם את הכלים?

שי למורא כותב - "בשביל שהוצרך להראות לו המנורה, הראה לו הכל.

מכאן – שאדם עושה מצווה, יעשה כל מה שביכולתו לעשות – ולא רק מה שביקשוהו.

לדוגמא: הגיע שכן לביתך, וביקש כוס מים. הוצא לו מים כמובן, אך הוסף לכך את בקבוק המים, מיני מיצים שיש ברשותך, וכל כיבוד ומטעמים שביכולתך ולא רק את כוס המים.

וכן כתוב בשמות ד פ' יד': "...הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בליבו...".

כתוב על אהרון שיצא לקראת משה ושמח בליבו על כך שמשה נבחר להיות מושיעם של ישראל.

אילו היה אהרון יודע שהכתוב מכתיב עליו, וזה יהיה מונצח – היה יוצא לקראתו בתופים ובמחולות. ע"כ.