המלצרים – האם הציבור צריך אותך?

1. העולם הזה הוא בית מלון יוקרתי: התאורה, הנופים, הריחות והקולות, וכל אורח משלם על האירוח.
2. יש שני סוגי אנשים במלון: אורחים שדואגים לעצמם ומשלמים, ומלצרים שמשרתים אחרים והמלון משלם להם.
3. שום בריאה לא נוצרה לצורך עצמה, השמש, האדמה והעצים, וגם האדם לא נוצר לצורך עצמו.
4. מי שלומד, מתפלל וחי רק לעצמו הוא נטל, ומי שהציבור צריך אותו מקבל תוספת שנים: "מפני שהשעה צריכה לו".
5. השאלה שמכריעה את החיים שלך היא לא כמה אתה עושה, אלא בשביל מי.

איך אפשר להתארח בבית מלון יוקרתי ולא לשלם שקל? איך אדם שלומד תורה כל היום הופך לנטל אצל הקב"ה? ואיך שני הדברים האלו קשורים אחד לשני? תקשיבו טוב לסיפור ותתפסו ראש עד לשנייה האחרונה.

רבי ישראל מסלנט הסתובב בשוויץ והוא היה צמא. הוא נכנס לאיזה לובי של מלון יוקרתי, הלך למלצר וביקש כוס מים. המלצר מוציא לו כוס מים ואומר לו: "12 פרנק בבקשה". רבי ישראל מסלנט עשה חשבון זריז, והבין שזה יקר מאוד, אז הוא שאל את המלצר: "12 פרנק? בסך הכול כוס מים, למה כל כך יקר?". המלצר ענה לו: "רבי ישראל היקר, אתה לא משלם רק על המים. אתה משלם על האווירה, על המוזיקה, על הריח הנעים, על הכורסאות, על השטיחים, על העציצים...".

עצר רבי ישראל ואמר לעצמו: "ישתבח שמו של ה'! עכשיו אני מבין. העולם הזה הוא כמו בית מלון יוקרתי מאוד. יש לנו תאורה באופן קבוע, יש לנו צבעים יפים, צמחייה ירוקה, נופים מדהימים, יש קולות מרגיעים שבאים מהטבע, ויש לנו ריחות נעימים של פרחים...".

אחים יקרים שלי, נכון שרבי ישראל הבין שהעולם הזה הוא בית מלון יוקרתי ואנחנו חייבים לשלם על האירוח בו, אבל התובנה היותר מצמררת שאנחנו צריכים להבין היא שיש שני סוגים של אנשים שבאים לבתי מלון יוקרתיים: אלו שדואגים רק לעצמם ומשלמים למלון הרבה מאוד כסף כדי להתארח, ואלו שדואגים לאחרים, והמלון משלם להם הרבה מאוד כסף כדי שיבואו. מי אלו שמשלמים להם להתארח במלון בחינם? המלצרים. אלו שמשרתים את הציבור.

הגמרא אומרת: "לעולם ישתף איניש נפשיה בהדי צבורא". כל אדם חייב לתרום מעצמו לציבור, והתשלום שמקבלים על זה הוא תוספת של חיים בעולם הזה.

אחים יקרים, אנחנו חייבים להבין ששום בריאה בעולם לא נוצרה לצורך עצמה. השמש לא מאירה לעצמה, האדמה לא נוצרה לצורך עצמה, והעצים לא נותנים פירות לעצמם. והחידוש הגדול בסיפור הזה הוא שגם האדם לא נוצר לצורך עצמו. כל אחד צריך לשאול את עצמו: ממה הציבור נהנה ממני? מה האינטרס של הקב"ה להחזיק אותי בעולם הזה? האם אני מועיל לאחרים, או שכל היום אני חושב ודואג רק לעצמי?

אם אדם לומד תורה רק לעצמו, מתפלל רק לעצמו, חי רק עם עצמו, וכל מה שהוא עושה הוא רק לצורך עצמו, הוא פשוט נטל. הקב"ה לא צריך אותו כאן, והוא מיותר בעולם. אבל מצד שני, יש מציאות שאפילו אם קצבו לאדם לחיות 70 שנה ונגזר עליו למות, הקב"ה יוסיף לו עוד שנים לחיים. איך? אומרים חכמים: "מפני שהשעה צריכה לו". הציבור צריך אותו, הוא מועיל לאנשים, הוא עוזר לאנשים והוא מועיל בעולם הזה.

וכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו: "האם אני כמו המלצר בבית המלון היוקרתי ואני מועיל לציבור, או שאני רק נטל על הקב"ה?". זה לא עניין של כמה אתה לומד או כמה אתה מתפלל, אלא בשביל מי. ברגע שאתה מתחיל לשרת את האנשים שסביבך, אתה עובר מהצד של האורחים שמשלמים לצד של המלצרים שמקבלים. ומי שהשעה צריכה לו, העולם הזה לא ממהר לשחרר אותו.

אז תמצאו היום דבר אחד שמישהו אחר נהנה ממנו בזכותכם. תהיו מלצרים בבית המלון של הקב"ה, והחשבון כבר ישולם.