למה אסור לעכב תודה וסליחה? (ברכות דף ב')

תודה וסליחה

על אכילת קורבן תודה כתוב: "לֹא-יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר" (ויקרא ז' טו'), ורש"י אומר: "כולם מתודה ילמדו".

מה ילמדו? הכרת הטוב והוקרת תודה, שכן הכרת הטוב והוקרת תודה אסור לנו לעכב. אם אדם עשה לנו טובה, עזר לנו, חיזק אותנו או רומם רוחנו וכדומה, עלינו להכיר תודה באופן מידי לפי יכולתנו ללא השהייה וללא עיכוב בשום אופן. לאבא כיף לתת לילדים שלו כשהם יודעים להעריך את מה שהם מקבלים.

איזה נורא זה שיש מציאות שאבא נותן לילד שלו כל מה שביכולתו, וב"ה לא חסר לו שום דבר, אך בגלל יצר הקנאה והתאווה – הילד רואה אצל ילד אחר משהו שאין לו וזה גורם לו ממש לשכוח כמעט את כל מה שיש לו ועכשיו הוא "נעול" על מה שחסר לו.

"אבא! אני רוצה את מה שיש לפלוני".

הילד ממש שכח את כל השפע ואת כל הטוב שאבא שלו הרעיף עליו, עכשיו מבחינתו אין לו שום דבר בעולם ומה שמטריד אותו עכשיו – זה רק החפץ שראה אצל חבר שלו. איזה נורא זה לאבא שיש לו ילד שלא יודע להעריך? ובנוסף אומר רש"י: "כולם מתודה ילמדו" – כולם = כל הקורבנות שהם בכלל תודה, הודאה או כפרה, שכן גם אמירת סליחה ומחילה ממשהו שפגענו בו או שציערנו אותו בדרך כזו או אחרת – אסור לנו חס ושלום לעכב, אלא להתוודות מיד ולבקש ממנו את מחילתו.

ועד כמה חמור עיכוב הוקרת התודה או בקשת המחילה? אומרת הגמרא: "כדי להרחיק אדם מן העבירה", ומפרש רש"י: "כדי שלא יבוא לאכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת". אמנם בעיכוב תודה או בקשת מחילה אין חיוב כרת ולא להפחיד באנו אלא לקרב, אך לעניות דעתי עיכוב יכול לגרום למעכב לעיכובים בשטחי החיים ולכן אומרת לנו התורה: "לֹא-יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר".

התחייבנו? נקיים מיד. ע"כ.

1. "לא יניח ממנו עד בוקר": מקורבן תודה לומדים שאסור לעכב הכרת הטוב, אלא להודות מיד ולפי היכולת.
2. "כולם מתודה ילמדו": גם בקשת סליחה ומחילה ממי שפגענו בו אסור לעכב, אלא להתוודות מיד.
3. הקנאה גורמת לשכוח את כל השפע שיש ולהינעל על הדבר האחד שחסר, וזה כאב לאבא שנותן.
4. אבא שמח לתת לילדים שיודעים להעריך את מה שהם מקבלים.
5. מי שמעכב תודה וסליחה מתרגל לעיכובים גם בשאר שטחי החיים.