אין לך חשק ואתה מחכה למוטיבציה? למה היא נגמרת — ומה המילה שלך שווה

כולנו קמים בבקרים בלי חשק. "לא בא לי היום", "אני עדיין לא מרגיש מוכן", זה התירוץ שאני שומע יותר מכל תירוץ אחר, וזה גם הבלוף הגדול ביותר שאדם נתקע בו. כי המבחן האמיתי הוא לעשות את מה שצריך דווקא ביום כזה, ולזה קוראים משמעת עצמית.

ואני מדבר איתך על זה בשידור שעליתי אליו חולה, כי זה בדיוק העניין. משמעת עצמית היא לעשות את מה שאתה יודע שאתה חייב, גם כשאתה לא רוצה, בלי לפספס ובלי לנהל על זה משא ומתן עם עצמך בכל בוקר מחדש.

כי מוטיבציה היא רגש והיא נגמרת. היא מניעה לך את האוטו, נסעת עשרים מטר, עצרת, חנית יומיים. ככה לא מגיעים מקריית שמונה לאילת. משמעת עצמית היא הנסיעה הרציפה, והיא פשוט רשימה של דברים שאתה חייב לעשות בשביל עצמך כדי להפוך למי שאתה רוצה להיות.

ותפסיק עם "כשיהיה לי כסף אפתח עסק" ו"כשאעבור לגור לבד אתחיל לטפל בעצמי". תתחיל עכשיו, מהמקום שאתה נמצא בו, עם מה שיש לך ביד. אין קסמים, אין סגולות ואין טיפים, ואני אומר את זה בכוונה.

העליתי סרטון קצר שבו אמרתי שיש לי סגולה נפלאה להצלחה, פשוט תעשו. ואתה יודע איזה תגובות קיבלתי? "מה לעשות?", "איפה הסגולה?". אנשים חיפשו את הסגולה בתוך המשפט שאמר להם בדיוק מה לעשות.

כי מה שחסר למי שתקוע הוא ידע. מי שרוצה להציל נישואין משקיע בהם כל יום. מי שרוצה כסף לומד על כסף כל יום. ומי שרוצה משמעת עצמית לומד עליה כל יום. וזה נכון גם על השקר, כי מי שמשקר לך הכי הרבה בחיים זה אתה עצמך.

אנחנו מצוינים בלתפוס אחרים על השקרים שלהם, ואת עצמנו לא תופסים אף פעם. ומי שמסביר את כל הבעיות שלו בגיס, בגרוש או בבוס, מניח בלי לשים לב שגם הפתרון נמצא אצלם, ולכן הוא יישאר תקוע עד שהם יתקנו את עצמם.

וגם על מזל, כי אנשים אוהבים לדבר על מזל. מזל הוא אנרגיה, ומי שהאנרגיה והמשמעת שלו ברצפה, גם המזל שלו שם. מי שזוכה בלוטו בלי אופי מבזבז חמישה עשר מיליון בדיוק כמו שבזבז חמשת אלפים, ורק נופל מגובה גדול יותר.

ואם ניקח את אותו אדם ישן ונכניס אותו לבית חדש, נקבל בדיוק את אותה הרגשה. הבית לא משנה כלום, האדם שנכנס אליו משנה הכול.

ועכשיו ללב של העניין, והוא המילה שלך. אין לך בעולם הזה שום דבר חוץ מהמילה שלך, ואם אתה לא עומד מאחוריה מול עצמך, אתה לא שווה כלום. והמילה היא לא רק מה שיצא לך מהפה, היא גם מה שחשבת בראש.

אתן לך דוגמה מהחיים שלי. הייתי צריך לעבור דירה ולמכור את הריהוט. באה מישהי, ראתה את שולחן האוכל שלי, שאלה כמה, אמרתי לה אלף וחמש מאות. היא אמרה שזה יקר לה והלכה לכיוון האוטו.

ותוך כדי שהיא הולכת אני חושב לעצמי שאם היא לא תיקח אותו אני נתקע איתו, כי אני חייב לעבור דירה, אז גם בתשע מאות שווה לי למכור. רצתי אחריה ועצרתי אותה ליד הרכב, ובדרך אליה אמרתי לעצמי שאני מוכן לתשע מאות דולר.

ואיך שהיא ראתה אותי לידה, היא עצרה אותי ואמרה: אתה יודע מה, אני מוכנה לשלם אלף מאתיים במקום אלף וחמש מאות. עכשיו תגיד לי מה רוב האנשים היו עושים. שמעת אלף מאתיים, מעולה, קח אלף מאתיים.

אני אמרתי לה שאני חייב להגיד לה משהו: כשרצתי אלייך התכוונתי למכור לך בתשע מאות. את הצעת לי אלף מאתיים, אבל בדרך אלייך התכוונתי לתשע מאות, אז קחי אותו בתשע מאות. וזה בדיוק מה שאני מתכוון כשאני אומר מילה.

והמילה הזאת חלה גם על ההבטחות הקטנות. הבטחת לעצמך עשר בלילה במיטה? במיטה. ארבע בבוקר? על הרגליים, ולא מעניין אותי מתי הלכת לישון. לחבר שמאחר אתה יודע לצאת על החיים, ולעצמך יש תמיד סיבות טובות.

וככל שיש לך יותר משמעת עצמית, יש לך יותר חופש ויותר שליטה על החיים שלך. והמאבק היחיד שלך בעולם הזה הוא אתה מול עצמך, בדיוק כמו אותו שכן ממורמר שצועק על מי שאומר לו בוקר טוב, ואחרי שבועיים של בוקר טוב הוא מחייך בחזרה.

ותדע לך שזכות הבחירה שלך היא לא בין טוב לרע. היא בין להתקדם לבין לא להתקדם, וזהו. "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת", לעשות. הטוב חזק מהרע, אבל רק כשהנר דולק באופן אקטיבי ורציף. ברגע שכיבית, החושך מגיע לבד, בדיוק כמו קוצים בגינה שאף אחד לא מטפל בה.

אז הנה האתגר שנתתי בשידור, והוא לשלושה ימים בלבד. לקום בארבע בבוקר וללמוד שעה וחצי, ואז לספר איך היום נראה. ובנוגע לגמילה, להפסיק לעשן זה החלק הקל, להחזיק מעמד זה הקשה, ומחזיקים מעמד רק דרך לימוד בלי הפסקה.

ואם אתה רוצה שמה שלמדת יישאר אצלך, תערב בו רגש, כי רגש צורב את הדברים בזיכרון הרבה יותר מכל חזרה. אז עכשיו, או אף פעם. לא עוד שבוע ולא עוד יומיים.