רוצים להתעשר? תנו מעשר

1. התרומה שייכת לקב"ה מלכתחילה; השאלה היחידה היא כמה כסף הוא יגלגל דרכך.
2. מי שנותן מעשר נשאר בעל הבית; מי שמעכב אותו הופך לכהן ומקבל רק עשירית.
3. בין "עשר" ל"עושר" מפרידה נקודה אחת, ואתה זה שבוחר לאיזה צד היא תזוז.
4. רק במעשרות מותר לנסות את הקב"ה: "ובחנוני נא בזאת".
5. הבא להיטהר מסייעין לו: אל תפחד להמשיך לתת גם כשירדת מנכסיך.

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. מדוע כתוב "את תרומתי"? האם זו התרומה ששייכת מלכתחילה לקב"ה? ואיך כל זה קשור לעושר?

אמרו חז"ל בכתובות נ': "המבזבז מכספו לצדקה אל יבזבז יותר מחומש", ובמקביל אומרת התורה: "עשר בשביל שתתעשר". במילים אחרות, כשאדם מעשר הוא מתעשר. אבל עינינו רואות שזה לא תמיד קורה, ולכן הדבר צריך ביאור.

"אשרי הגבר יחסה בו". גביר אחד, עתיר נכסים וממון, נודע כל ימיו כנדבן גדול לצדקה. יום אחד התמוטטו עסקיו והוא הפסיד את כל עושרו. הלך הגביר לגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל ושאל: "כל חיי הייתי רגיל לפזר בנדיבות ממון רב לצדקה, ועכשיו, אחרי שירדתי מנכסיי, מה עליי לעשות? האם להפחית בסכומים שהייתי נותן בגלל שירדתי מנכסיי, או להמשיך לפזר ממון בסכומים שהייתי רגיל לתת, מה שאולי יביא אותי למצב של חובות גדולים ועוני כבד?"

נמלך הגאון רבי חיים בדעתו, דעת תורה, ולאחר מכן המליץ בפני הנדבן המרושש: "תמשיך בכל זאת כמנהגך הקודם, ותוסיף לחלק צדקה בנדיבות לפי רוחב ליבך. באשר לפרנסתך, אל תדאג. כבר מובטח אתה מכוח מאמר חז"ל: 'הבא לטהר, מסייעין לו'".

חלפו שבועות אחדים, והנה הגיע מברק אל בית הרב: עצתו, "כעצת השם היא תקום", עמדה לו לטובה, והוא זכה בסכום עתק של 500,000 רובל! שמח מאוד רבי חיים על המברק, וכבר באותו היום, בדרשה שמסר בישיבתו, עורר את התלמידים לגודל השגחת השם.

כמה אנשים אנחנו מכירים שילכו לשאול שאלה כזאת? לא מספיק שירד מנכסיו, הוא עוד צריך לחשוב על העניים האחרים? הוא בעצמו הופך כבר להיות עני, עוד קצת הוא בעצמו יהיה זקוק לתרומות, ועוד הוא שואל האם להמשיך עם הסכומים שהיה רגיל לתרום או להפחית. ומה אמר לו רבי חיים מוולוז'ין? "הבא להיטהר, מסייעין לו". אל תפחד! תמשיך! הקב"ה רואה בדיוק מה נמצא בלב שלך, והוא רוצה לעזור לך יותר ממה שאתה רוצה.

דרשו חז"ל: "עשר בשביל שתתעשר". מובא בתוספות בתענית ט': מעשה באדם אחד שהיה עשיר. הייתה לו שדה שעשתה 1000 כור חיטה, והיה אותו עשיר נוטל ונותן 100 כורין למעשר בכל שנה ושנה. כשהיה על ערש דווי, קרא לבנו ואמר: "בני, דע ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה 1000 כורין. היזהר והקפד להפריש 100 כורין כפי שעשיתי כל חיי, כי משם תהיה לך הברכה". ונפטר אותו האיש.

הקפיד הבן על דבריו של אביו, ואכן התברכה השדה ב-1000 כורין כמו בכל שנה. הפריש הבן 100 כורין כפי מנהג אביו, אך בשנה השנייה הסתכל הבן וראה שהמעשר הוא נתח גדול, והפסיק להפריש מעשרות. שנה לאחר מכן התמעטה השדה, ובמקום 1000 כורין עשתה רק 100 כורין בלבד, והצטער על כך הבן.

שמעו קרוביו שנתמעטה השדה בגלל שלא הפריש מעשר, ובאו אליו לבושים חגיגית ושמחים! אמר להם: "האם אתם שמחים שאני מפסיד?!" אמרו לו: "אנחנו מצטערים על החוסר, אך אתה זה שגרמת לעצמך את כל הרעה הזאת. למה לא הפרשת מעשר כפי שאביך ציווך? בוא וראה: מתחילה, כשבאה השדה לידך, היית אתה בעל הבית והקב"ה היה הכהן. מי מקבל את המעשרות? הכהן. אתה, בעל הבית, מקבל 1000 כורין, ועליך לתת את המעשר לכהן, לקב"ה, כדי שהוא יחלק לעניים. עכשיו, שלא הפרשת את חלקו אליו, הקב"ה חזר להיות בעל הבית ועשה אותך 'כהן', ומה שקיבלת אינו אלא המעשר של שדך, כיוון שכעת אתה הכהן".

זה שאומר הכתוב (במדבר ה'): "ואיש את קדשיו לו יהיו". כלומר, כשאינו מפריש כהוגן, לא יהיה לו אלא הקדשים בלבד, המעשר. ועל זה אמרו חכמים: "המעכב מעשרותיו, לבסוף בא שלא יהיה לו אלא אחד מעשר". אי אפשר להתחכם עם הקב"ה.

ישנו מדרש נפלא: "עשר תעשר - אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה". ביאר הספר 'קול יוסף', שבין תיבת "עשר" מלשון מעשר ובין תיבת "עשר" מלשון עושר אין אלא נקודה. "עושר" - הנקודה בצד ימין של השין. "עשר" - הנקודה בצד שמאל של השין. וזהו פירוש המדרש: "אם השמאל", דהיינו שאתה תעשר (בשין שמאלית) ותיתן מעשר כראוי, אז "ואימינה", אעשה אני לך את השין ימנית ותהיה עשיר! "ואם הימין", אם אתה תעשה שין ימנית ותרצה להתעשר על ידי כך שלא תיתן מעשרות, אז "ואשמאילה" (בשין שמאלית), אני אקח לך את הנקודה לצד שמאל, ולא יהיה לך אלא עשירית ממה שאתה אמור לקבל.

מה כללי המשחק? איך שאתה רוצה לשחק. המדרש אומר שהכל תלוי בך! רק בעניין מעשרות מתיר לנו הקב"ה לשים אותו במבחן: "ובחנוני נא בזאת". אם תקשיב לי, אני אדאג שתתעשר ותהיה עשיר. אבל אם לא תקשיב לי, אתה היחידי שאליו אתה יכול לבוא בטענות, כי אתה רצית להחליף תפקידים ולהיות כהן במקומי, וזה יביא אותך למצב שתקבל רק עשירית ממה שמגיע לך. תחליט מה שאתה רוצה.

אז נחזור לשאלה הראשונה: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה" - יקחו לי תרומה. התרומה הזאת מלכתחילה שייכת לי, והיא תחזור אליי. השאלה היא רק האם המעשים שלך יביאו אותך למצב שאגלגל דרכך סכומי כסף גדולים, או שאגלגל דרכך רק את המעשרות. אתה תבחר.

זה מוסר ההשכל של פרשת תרומה: הכסף לא שלך, הוא מופקד אצלך. מי שנותן את החלק של הקב"ה נשאר בעל הבית, ומי שמחזיק אותו אצלו מוצא את עצמו בתפקיד הכהן, עם עשירית בלבד. אל תתחכם עם הקב"ה. תן את מה ששלו, בלב שלם וגם כשקשה, ותראה איך הוא מגלגל דרכך הרבה יותר ממה שדמיינת.