פרשת חיי שרה - ארבע מאות

בתורה שלנו – אין מילים מיותרות, ואם אנחנו רואים מונח מסוים שחוזר על עצמו – אז עלינו להבין מה הכתוב רוצה לרמוז לנו.

בפרשת חי שרה, כתוב שאברהם אבינו שילם לעפרון החיתי 400 שקל כסף על מערת המכפלה: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר".

בפרשת וישלח, מסופר על כך שיעקב שלח מלאכים, והם חזרו ואמרו לו שעשו הולך לקראתו עם ארבע מאות איש: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" – וסיקרן אותי מאוד לדעת - למה בשני המקומות כתוב "ארבע מאות" ולא מספר אחר? מה אני צריך ללמוד מכאן?

בנוסף, בפרשת וישלח בסיפור בין יעקב לעשו, כתוב: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ".

* נתחיל עם הבסיס: אין אדם שנשלח לעולם לחינם, ללא תכלית ספציפית וללא תפקיד מוגדר מראש, בדיוק כמו שכתוב: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ".

כל אחד קיבל ברכה, תכלית ותפקיד אישי משלו, ועליו לקיים את המצווה הראשונה שהיא: "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשהו" – משמע – קח את המתנה \ הברכה שקיבלת מהקב"ה – תשכפל אותה ותפיץ אותה לשאר העולם, רק הבעיה היא שרוב האנשים אינם רודפים אחרי התכלית שלהם, אינם מממשים את זכות הבחירה שלהם בעולם, והם בוחרים במודע להזניח את התכלית שלהם לטובת עשיית כסף. פרנסה.

* השלב הראשון נתחיל עם אברהם אבינו ע"ה:

אחרי ששרה אימנו נפטרה, אברהם אבינו הלך לעפרון החיתי, כדי לקנות ממנו את מערת המכפלה ע"מ לקבור את שרה אימנו.

נביא כאן את מקצת הפסוקים כדי שהדברים יהיו מבוססים: "וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה... בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי", "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ - בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ...", "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן - וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף - אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר". (פרשת חיי שרה).

האופי של האדם והתכונות שלו, זה מה שיוצר לו את המציאות הגשמית, ואדם שמעוניין לשנות לעצמו את המציאות הגשמית - זוגיות, פרנסה, עסקים וכדומה, עליו לשנות לעצמו את האופי.

במשפט אחד: המציאות שלנו היא תוצאה ישירה של האופי שלנו.

מהו הדבר שממנו הרוב הגדול ביותר של האנשים פוחד (גם אם זה תת-מודע)? מהמוות.

שימו לב:

שינוי האופי = פינוי מקום.

מה הכוונה פינוי מקום? זה אומר להיפטר מה'אני הישן' שלי לטובת ה'אני החדש'.

במילים אחרות, אותו האופי שלנו, שהוביל אותנו למציאות התקועה שאנחנו חווים כרגע - לעולם לא יצליח להוציא אותנו מהמציאות הזאת, וכדי שנצליח להגיע לחיים החדשים שאליהם אנחנו שואפים, אנחנו חייבים להיות אדם אחר עם אופי אחר ותכונות אחרות. "אני חדש".

וכדי ש'האני החדש' הזה שאליו אנחנו שואפים יוולד, אנחנו חייבים - אבל חייבים "להרוג" את ה'אני הישן' שלנו, ולפנות מקום ל'אני החדש'.

זה המוות שכולם פוחדים ממנו.

תבינו אחים ואחיות יקרים, לעולם לא נצליח להתקדם קדימה בחיים שלנו ולהגיע לשלב הבא מבלי ש"נהרוג" ונשלם מחיר של "מוות" של ה'אני הישן' שנתפסנו בו עד עכשיו.

זה מה לדעתי שנקרא "פחד מוות".

זה מצרים, וזה אזור הנוחות, אך השאלה היא איזה מחיר אנחנו צריכים לשלם? שימו לב: אומר רבי נחמן מברסלב בליקוטי הלכות: "כי אי אפשר להוציא ולהעלות הקדושה בחינם...ועל כן - נתן לו ארבע מאות שקל כסף".

קלטתם? אין מציאות בעולם להגיע למצב שאדם מעלה את הרמה של מי שהוא, ומשנה את האופי שלו לטובת שינוי המציאות שלו מבלי לשלם על זה.

"ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר"!

"ארבע מאות" שווה בגימטריה "שעיר עיזים אחד"!

ו"ארבע מאות" בגימטריה שווה "וַיֹּאמֶר אַל-יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה"!

אברהם אבינו שילם על המוות של שרה הרבה מאוד כסף, ומי שלא מבין שכדי להרוג את ה'אני הישן' עם החיים הישנים שלו לטובת החיים החדשים שהוא רוצה - הוא יצטרך לשלם הרבה מאוד כסף - לצערי, סיכוי גבוה מאוד וכמעט ודאי שהחיים שלו ישארו חסומים לתמיד.

אין מציאות להתקדם בחיים מבלי לשלם על זה כסף ומבלי לשלם על זה בעבודה.

* השלב השני יעקב שולח מלאכים לעשו, והמלאכים חוזרים אליו ואמורים לו: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ".

יעקב שומע את זה, נכנס לפחדים ומיד הוא מחלק את המחנה שלו לשניים: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת".

כשאנחנו מתקדמים בחיים, זה מוכרח שאנחנו ניתקל בהתנגדויות קשות, בכישלונות רבים ובפחדים שנראים לנו עצומים מאוד, אך ההתנגדויות שאנחנו חווים בחיים, הכישלונות שגורמים לנו להרהר אחרי מי שאנחנו, והדברים שנראים לנו גדולים ומפחידים – דווקא הם אלו שמקדמים אותנו – וההיפך הוא הנכון: הם באים לטובתנו ולא נגדנו. הם באים לטובתנו ולא לרעתנו.

השלב השלישי כיעקב פוגש את עשו, הכתוב אומר: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ".

יעקב אבינו בגדול – סתם חשש מעשו, כי בסוף – לא קרה שום דבר.

לאחר שבחרנו להתקדם, הכל מתחיל להיות מעורפל ולא הכי ברור. חוסר הידיעה היא שגורמת לאדם להתחיל לדמיין את הסיטואציה הכי גרועה שיכולה להיות, והיא שמתנפחת לו בתוך המוח ומביאה אותו לחרדות, אך אם נסתכל היטב על החיים שלנו, נגלה שברוב הגדול של המקרים – אחוז מאוד מאוד גבוה מהפחדים שהיו לנו – לא באמת התממשו, אנחנו אלו שנתנו להם את החיות - והקיום היחיד שהיה להם – הם רק בתוך המוח שלנו.

אז לסיכום חברים: השלב הראשון: כשאדם יוצא מאזור הנוחות שלו למסע לגילוי התכלית שלו בעולם, הוא יהיה חייב להרוג את האני הישן שלו וטובת האני החדש, והוא יצטרך לשלם על זה הרבה מאוד כסף ("ארבע מאות שקל כסף"), וחשוב מאוד לזכור, שיש לנו רק את היום!

רוב האנשים חיים אתמול ומחר, והם לא מבינים למה היום שלהם דפוק.

מהו הצעד שאנחנו יכולים לעשות היום – אותו לעשות.

השלב השני כשנצא מאיזור הנוחות - יתחילו החששות, יתחילו הפחדים ויתחילו הדאגות.

"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ".

עלינו לזכור שהכל זה דימיון.

לפחדים ולחששות יש חיות רק אצלנו במוח, והם לא באמת מפחידים כמו שהם נראים, וברגע שנצא לדרך – אתם תראו שהכל יהיה בסדר ושום דבר מהחששות שלכם – לא באמת יתממש.

השלב השלישי "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" לאחר שאדם יצא מאזור הנוחות, והלך בדרך התכלית שלו – בע"ה בוודאות יגיע השלב שבו הוא יראה עין בעין כיצד הקב"ה מכוון אותו ומסדר לו את החיים בצורה ניסית מעל הטבע.

כל החלקים יפלו במקום, והוא יראה בחוש איך הפחדים וחששות שהיו לו – הגיעו רק כדי לחזק אותו לקראת החיים המלאים והטובים שהקב"ה הכין לו באמת.

הטוויסט "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", והנה המונח "ארבע מאות" חוזר שוב, אך הפעם, הכתוב בא לרמז לנו, שאם אדם לא הולך בדרך שהקב"ה התווה לו, לא פועל כל מה שביכולתו כדי להבין מה התכלית שלו בעולם, ולא עושה הכל כדי לממש אותה בפועל – הוא בסוף ימצא את עצמו גר בארץ לא שלו (עסק שלא הוא פתח = מגשים חלום של מישהו אחר), ואנשים אחרים שולטים לו בחיים, מעבידים אותו מענים אותו בפרך בעבודה שהוא לא אוהב הרבה מאוד זמן.