ככה סרטוני מוטיבציה מביאים אותנו לתחושת ריקנות

1. המציאות שלך היא תוצאה ישירה של האופי שלך: מחשבות, רגשות, פעולות, הרגלים. מי שרוצה לשנות מציאות חייב לשנות אופי.
2. "בכל עצב יהיה מותר": הקושי שאתה בוחר לעצמך הוא מה שמשחרר אותך. זו הבחירה החופשית האמיתית.
3. "ודבר שפתיים אך למחסור": מי שרק שומע וצופה בלי לפעול, חי בריקנות קבועה, גם רוחנית וגם גשמית.
4. מוטיבציה נגמרת. בלי משמעת עצמית, תוכנית ברורה ויעדים מדידים, תמיד תחזור לנקודת ההתחלה עם תסכול.
5. להצליח קשה ולהיכשל קשה. השאלה היחידה היא אם אתה בוחר את הקשה שלך, או שהחיים כופים עליך את שלהם.

אם אתם צופים בסרטוני מוטיבציה, אז תקשיבו טוב טוב. כי יש מצב שהסרטונים האלו אולי יעזרו לנו בחיים, אבל יש מצב טוב מאוד שהם הגורם הכמעט עיקרי שגורם לנו לתחושת ריקנות וחוסר משמעות בחיים.

"בְּכָל-עֶצֶב, יִהְיֶה מוֹתָר; וּדְבַר-שְׂפָתַיִם, אַךְ-לְמַחְסוֹר" (משלי י"ד, כ"ג).

המציאות שלנו היא תוצאה ישירה של מי שאנחנו. של האופי שלנו. ומי שרוצה לשנות לעצמו את המציאות, חייב לשנות לעצמו את האופי. למה? פשוט מאוד: מחשבות מובילות לרגשות, רגשות מובילים לפעולות, פעולות הופכות להרגלים, והרגלים מייצרים לנו את המציאות.

המחשבות, הרגשות והפעולות שלנו, זה האופי שלנו. ואם האופי שלנו זה מה שהוביל אותנו לכל הבעיות שיש לנו עכשיו, אותו האופי לעולם לא יוכל להוציא אותנו מזה.

"בכל עצב יהיה מותר". "מותר" זה מלשון משוחרר. זה אומר שכשאנחנו מבצעים פעולות שלא נוחות לנו, פעולות שאנחנו לא רגילים אליהן, פעולות שלא תואמות את האופי המקובע שלנו, ואפילו גורמות לנו לקושי שמביא איתו עצב קל, אבל מניע אותנו ודוחף אותנו לפעול בכל זאת, אנחנו מותרים! אנחנו משוחררים! זו נקראת בחירה חופשית, כי את הקושי הזה בחרנו ואנחנו לקחנו על עצמנו, וזו הדרך לחופש אמיתי בחיים.

"ודבר שפתיים אך למחסור". אבל כשאנחנו רק שומעים דברי שפתיים, רק צופים בסרטוני מוטיבציה שלא מוציאים אותנו מאזור הנוחות, לא מניעים אותנו לפעולות שמאתגרות את מי שאנחנו, ואין לנו קושי בחיים שאנחנו בוחרים, אז "אך למחסור". סביר להניח שנחיה עם תחושת ריקנות קבועה וכואבת, וכל החיים שלנו יהיו ריקים, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת שפע גשמי.

תבינו חברים, כשאנחנו רואים סרטוני מוטיבציה זה מצוין, כי זה מדליק ומניע אותנו. אבל באיזשהו שלב המוטיבציה נגמרת. ואם אין לנו משמעת עצמית חזקה, אין לנו תוכנית ברורה לחיים, אין יעדים ברורים ואין מטרות ברורות שאפשר למדוד בהן את ההתקדמות, אנחנו תמיד נחזור, במקרה הטוב, לאותה הנקודה שממנה התחלנו. וברוב המקרים זה יהיה מלווה בהרבה תסכול.

הרוב הגדול של האנשים שואבים מוטיבציה מהחופשה הבאה שלהם. זה מה שמניע אותם, זה מה שיש להם בראש, וזה מה שנותן להם כוח ואנרגיה להמשיך קדימה. אבל מה יקרה אחרי החופשה? שוב חוזרים לאותה הנקודה: תסכול, וסגירה של חופשה חדשה. זה נקרא כלא. ומה עם האנשים שכרגע לא יכולים לסגור לעצמם חופשה?

אז כמו שאמרנו בהתחלה, המציאות שלנו היא תוצאה ישירה של מי שאנחנו. של האופי שלנו. ומי שרוצה לשנות לעצמו את המציאות חייב לשנות לעצמו את האופי. ונכון, זה כנראה יהיה מלווה בכאב ובקושי. אבל להצליח בחיים זה קשה, ולהיות כישלון חרוץ זה גם קשה. השאלה היא האם אנחנו אלו שנבחר את הקשה שלנו, או שהחיים יכפו עלינו את הקשה שלהם.

אז ברור, אנחנו חייבים מוטיבציה שתניע אותנו. אבל ביחד איתה אנחנו חייבים גם אמונה חזקה, גם ביטחון עצמי חזק, גם משמעת עצמית חזקה, חוסן נפשי יציב. בקיצור, רוחניות יציבה וחזקה. ואז יהיה לנו הרבה יותר פשוט להתקדם בחיים, כי בסופו של דבר יש שלושה דברים עיקריים שיגרמו לנו להרגיש טוב עם עצמנו: הראשון, לדעת שאנחנו באמת מנצלים את היכולות שלנו. השני, לראות התקדמות בחיים שלנו. והדבר השלישי והכי חשוב, שיש משמעות ותכלית למה שאנחנו עושים.

מסקנות. אחת: אסור לנו לעולם להסתפק רק בסרטוני מוטיבציה. כי מי שרק צופה בסרטוני מוטיבציה ולא מבצע פעולות מאסיביות, רק מרגיע את עצמו שהוא מתקדם, כשבפועל הוא מחרטט את עצמו ושורף לעצמו את החיים.

שתיים: אם אנחנו לא מרוצים מהמציאות הנוכחית שלנו והיינו רוצים לשנות אותה, אנחנו פשוט צריכים לשנות את האופי שלנו. ולשנות את האופי שלנו זה פשוט מאוד, אבל ביחד עם זאת זה כואב וקשה. אבל גם לחיות עם תחושת ריקנות בלי משמעות לחיים, זה גם כואב וקשה. כל אחד יבחר את הקשה שלו.

אז הפעם הבאה שאתם סוגרים סרטון מוטיבציה, אל תסגרו אותו בהרגשה טובה. תסגרו אותו בפעולה אחת שלא נוחה לכם. כי "בכל עצב יהיה מותר", והחופש שלכם מתחיל בדיוק בקושי שאתם בוחרים לעצמכם.