הפרנסה חונקת אתכם? הבעיה היא לא הפרנסה

1. רוב האנשים חושבים שהבעיה היא הפרנסה, ולכן הם מחפשים דרכי קיצור במקום לגעת בעצמם.
2. יש סגולות בדוקות ומנוסות שעובדות, אבל סגולה היא לא תחליף לאדם שצריך להשתנות.
3. כל עוד הבעיה היא בחוץ, אתם תלויים במשהו שאינכם שולטים בו ואין לכם מה לעשות חוץ מלחכות.
4. המשפט אני הבעיה הוא לא האשמה, הוא בשורה: הוא אומר שגם הפתרון נמצא אצלכם.
5. כשהודיתי שאני הבעיה, עניין הפרנסה נפתר אצלי ובקלות.

הפרנסה חונקת אתכם?

אני מכיר את התחושה הזאת מקרוב. אנשים חושבים שהבעיה שלהם היא בפרנסה, והם מחפשים כל מיני דרכי קיצור לפתור אותה, כל מיני סגולות למינהן, ובסוף הם מגלים שזה לא בדיוק עובד.

תבינו, אני בן אדם מאוד מאמין. ויש סגולות בדוקות ומנוסות שכן עובדות. אבל משום מה, הסגולות על הפרנסה לא עבדו אצלי. עשיתי, חיכיתי, וכעבור זמן מצאתי את עצמי בדיוק באותו מקום שהייתי בו קודם. אותו חנק, אותן דאגות, אותו חודש שנגמר לפני הכסף.

לקח לי זמן להבין למה. סגולה היא לא תחליף לאדם. כשאני רץ לדרך קיצור, מה שאני באמת אומר לעצמי זה: אני לא מוכן לגעת בעצמי. תנו לי משהו מבחוץ שיסדר לי את מה שבפנים.

וזה בדיוק המקום שבו רוב האנשים נתקעים. הם לא מוכנים להבין ולהפנים שהבעיה שלהם זו לא הפרנסה. הם לא מוכנים להבין שהם הבעיה.

אני יודע שזה משפט קשה לשמוע. הוא נשמע כמו האשמה, אבל הוא בדיוק ההפך. כל עוד הבעיה היא הפרנסה, השוק, המצב, המזל, אתם תלויים במשהו שאתם לא שולטים בו, ואין לכם מה לעשות חוץ מלחכות ולנסות עוד סגולה. ברגע שאתם אומרים אני הבעיה, אתם אומרים באותה נשימה גם אני הפתרון. פתאום יש למי לפנות, ויש מה לעשות.

אצלי זה קרה בדיוק ככה. כשהבנתי והודתי שאני הבעיה, עניין הפרנסה נפתר אצלי, ובקלות. לא בגלל שהעולם השתנה, אלא בגלל שהפסקתי לחפש מי יסדר לי אותו.

אז לפני שאתם מחפשים את הסגולה הבאה, עצרו ושאלו את עצמכם שאלה אחת ישרה: מה אני עושה, או לא עושה, שמחזיק אותי בדיוק במקום הזה? הפרנסה שלכם לא מחכה לסגולה. היא מחכה לכם.