ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך - פרשת וילך

דברים לא' – פרשת "וילך": אתחיל במה שקראתי מכתבי הרב מאיר אליהו במרכבות ארגמן על התורה, שתמיהה עלתה אצלו, שהרי הפרשה מתחילה ב"וילך משה", וכן לאן הוא הלך?

ועונה, שמשה הלך בין אוהל לאוהל להודיעם עוד שתי את שתי המצוות האחרונות שנותרו לו לפרש: מצוות הקהל ומצוות כתבו לכם.

וקשה, מדוע שישראל לא יבואו אל משה לשמוע ממנו את המצוות, אלא משה זקן בן 120 צריך לעבור אוהל אוהל?

יש שתירצו כי ישראל ידעו שסך כל המצוות הם תרי"ג, וכי משה רבנו בגימטריה זה תרי"ג, וכן נותרו למשה עוד 2 מצוות להודיע לעם וכשישלים משה לבאר את כולן – יסתלק מן העולם, ועד עכשיו הוא ביאר להם תרי"א (611), לכן הם ברחו והעלימו עצמם באוהלים כדי שמשה לא ישלים את מניין המצוות ולא יסתלק מהם, וממילא ידחו קיצו ויאריכו ימיו.

אולם משה ידע כל זה ומיהר והלך לכל אוהל ואוהל ללמדם את שתי המצוות הנותרות כדי לא לעכב את ישראל מלהיכנס לארץ, ועוד שידע כי אין מלכות נוגעת בחברתה וכבר עומדת להגיע שעתו של יהושוע.

ממשיך משה ואומר לעם:

פסוק ו':

"חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך".

משה מחזק את העם בדברי חיזוק, ואומר להם שאין להם לפחד מהגויים היושבים על אדמת ישראל, וכן שהקב"ה ייתן אותם בידי בני ישראל ועשיתם להם ככל המצוה אשר ציויתי אתכם וגו' (המצוה לדעתי היא לא לרחם עליהם ולא להשאיר מהם זכר שמא יפלו בידם, יעבדו עבודה זרה וכדומה).

מלמד שהכל כמובן בתנאי שהם שומרים את כל מצוותיו, חוקיו ומשפטיו.

הפסוק הנ"ל מזכיר לי מאוד את הפסוק מספר דברים כ' א':

"כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים".

הפסוק שלנו מדבר בתחילתו אל כל עם ישראל, ועל כן הוא מדבר ברבים "ואל תערצו מפניהם", ואז ממשיך הפסוק "כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך" בלשון יחיד.

כמו שהפסוק מספר דברים מחזק את היחיד שאין לו ממה לחשוש גם אם הוא רואה מולו דבר שלכאורה נראה שהוא לא הולך לצאת ממנו בשלום, או שרואה מולו עם שלם עם סוסים וכלי מלחמה שבאים כנגדו, אומר לו הקב"ה(ליהודי היחידי) - "לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים"!

אל תשכח אותי!

אני זה שהוצאתי אותך מארץ מצרים, ולא רק – אלא "המעלך" לשון הווה!

אני זה שמוציא אותך ממצרים (מקום צר) בכל רגע ורגע!

אני זה שמציל אותך ממחלות, נגעים, פגעים וכדומה, ועליך רק להיות בצד שלי – דהיינו לשמור ולקיים את מה שאני מבקש ממך – ואני אקיים את הבטחתי ואעלך מארץ מצרים.

ממשיך משה ואומר:

"הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך" – שוב הכתוב מדבר פה בלשון יחיד.

מוסיף משה ואומר "הוא ההולך". הוא – הכל זה הוא. איפה שלא תלך זה הוא.

"הולך" – מה הקב"ה הולך? מה יש לו רגליים?

אלא מלאך נקרא "עומד", ואדם נקרא "מהלך", וכן המלאכים העומדים הם בעולם רוחני, ובני האדם ההולכים נמצאים בעולם הגשמי.

משה אומר "הוא ההולך" על הקב"ה – משמע שהקב"ה נמצא אתנו פה בעולם הגשמי היכן שה"מהלכים" נמצאים, ועוד מוסיף:

לא ירפך ולא יעזבך – שוב בלשון יחיד.

משמע, שאם האדם הולך בדרכו של בורא עולם, מקיים ושומר מצוותיו, הקב"ה נמצא אתו בכל מקום שהוא נמצא, והוא הולך אתו ולא עוזב אותו, ויתרה מכך – הוא גם מגן עליו ושומר אותו מכל דבר שלא יהיה גם אם זה לא נראה הגיוני ומעל לטבע, לפי שכתוב: "לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים".

חודש אלול הוא חודש הסליחות והרחמים – אני לדודי ודודי לי – ראשי תיבות אלול, וסופי תיבות 40 יום.

אלו 40 יום של סליחה ורחמים.

ביחד עם זה, בתוך 40 הימים הללו, נמצאים גם 2 ימי ראש השנה שבהם נפתחים שלושת הספרים:

ברכות טז עמוד ב: א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן, שלושה ספרים נפתחים בר"ה....צדיקים...לחיים...רשעים...למיתה...בינונים...תלויים ועומדים

ר"ה הוא יום שכולו דין – מה שמגיע לאדם זה מה שהוא יקבל וביום הזה דנים את האדם.....

יום הכיפורים שלפנינו, הוא היום שבו נחתם הדין שהיה בראש השנה, וביום הזה מעורבת גם מידת הרחמים שנאמר: אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות...

הקב"ה יושב על כיסא הרחמים וגוזר את גזר דינם של בני האדם.....

כמו שאנחנו יודעים, כל חג וחג מחגי ישראל, אינו אלא זמן שמסוגל לשינויים אשר יש בו כוחות של אותו הזמן של המאורע המקורי......לדוגמא: שבועות הוא זמן מתן תורה, ו-40 הימים שלפני שבועות הם (ספירת העומר) זמן ההכנה לקבלת התורה – כך גם היום. באותם 40 ימים של העומר, יש מסוגלות רוחנית להכנה של קבלת התורה, וכך גם באלול.

אלול הוא זמן שמסוגל לרחמים לתשובה, ובזמן הזה כמו שאנחנו יודעים – המלך בשדה....הקב"ה ממש יורד ממעון שיבתו והוא נמצא כאן אתנו, והוא אומר לנו: "בוא, בוא תן לי יד....בוא...אני אעזור לך לצאת מהבוץ שהכנסת את עצמך אליו.....", ויותר מזה – הוא גם עוזר לנו להתנקות מהלכלוך.......

לחזור בשובה לבד זה מאוד מאוד קשה ואפילו בלתי אפשרי....זה ממש מעל לטבע.....

אבל בחודש אלול זה שונה מכיוון שהזמן מסוגל ויש סיעתא דישמיא גדולה מאוד לאדם שרוצה לחזור בתשובה, ולחזור בתשובה זה לאו דווקא להתחרד – אלא זה יכול להיות גם לקחת על עצמנו משהו קטן.

זה הזמן!

יש עזרה גדולה מהשמיים לכל מי שעושה צעד אחד קטן.

בפרשת הקודמת (ניצבים), פסוק ב' אומר ושבת עד ה' אלוהיך וכו', ופסוק אחד אחרי אומר ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך וכו – משמע, קודם תעשה אתה צעד אחד קטן ותראה שאתה רוצה ושבת עד ה' אלוהיך – ואז ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך... ואז הקב"ה לא רק שהוא בכבודו ובעצמו יבוא אליך ויעזור לך, אלא גם ישוב את שבותך – דהיינו את הדרך שאתה בעצמך שבת אליו לא תרגיש, וגם ורחמך! הוא ירחם עליך ולא יזכור לך את כל העברות שלך כדי שהוא יוכל לעזור לך לשוב אליו ולתקן!!!

שבע"ה נזכה לנצל את הימים האלו לתועלת ולתשובה אמיתית!