פרשת פנחס: כלום בעולם לא שווה בלי עשייה

1. הכוח השלילי פועל אוטומטית; הכוח החיובי חזק ממנו רק כשהוא בפעולה.
2. כדי להתדרדר לא צריך מאמץ, מספיק לא לעשות כלום. מה שלא בפעולה מתנוון.
3. הקצירה שייכת למי שזרע. רק פעולה מולידה תוצאה.
4. פנחס עצר את המגפה כי בזמן שכולם בכו, הוא בחר לפעול.
5. כל יום מקבלים 100% פוטנציאל; מה שלא נוצל הופך לתחושת החמצה.

יש לכולנו מלחמה תמידית שלעולם לא תיפסק: המלחמה בין הכוח השלילי לבין הכוח החיובי. מה שלא לטובתנו במלחמה הזאת הוא שהכוח השלילי תמיד פעיל בעולם באופן אוטומטי. אבל מצד שני, לשמחתנו, זה לא באמת שוויון כוחות, כי הכוח החיובי הרבה יותר חזק מהכוח השלילי, בתנאי אחד: הוא יותר חזק רק כשהוא אקטיבי, רק כשהוא בפעולה. כשהכוח החיובי יוצא מכלל פעילות, באופן אוטומטי הכוח השלילי מתחזק, כי אם אין אור (ואור זו פעולה יזומה) אוטומטית יש חושך. ומצד שני, מספיק טיפה של אור כדי להאיר הרבה חושך.

המלחמה שלנו היא מלחמה על טריטוריה. מי יכבוש את החיים שלנו, הכוח השלילי או הכוח החיובי? ואיך אנחנו יכולים לשלוט על זה?

כדי להתדרדר בחיים אנחנו לא צריכים להשקיע שום מאמץ מיוחד, אנחנו פשוט צריכים לא לעשות כלום. אם לא ננקה עשבים בגינה שלנו, הם יצמחו בכל מקום. עד לאן הם יצמחו? אפילו מסביב לנעליים שלנו. הם יוצאים מכל חור, אפילו מהמדרכה, ואם לא נטפל בהם, הפסדנו את המלחמה.

יש חוק בעולם: אם דבר מסוים, ולא משנה מהו, לא נמצא בפעולה, הוא נהרס. הוא מתנוון. מוח, אם לא נפעיל אותו, הוא מתנוון. שרירים, אם לא נפעיל אותם, הם מתנוונים. רכב, אם לא נניע אותו זמן מה, הוא יפסיק להניע. בית, אם לא ננקה אותו, הוא יתמלא באבק, ואחרי כמה שנים טובות הוא אפילו יתכסה בחול. ככה זה לגבי כל דבר בחיים, וככה בדיוק גם החיים שלנו: אם לא נטפל בהם, אנחנו נתדרדר.

אדם יכול לחשוב מחשבות, לחלום חלומות ולרצות רצונות, אך לעולם הוא לא ישיג אותם, מהסיבה הפשוטה שהוא לא גיבה את הרצונות בפעולות. כל מחשבה וכל רצון שלנו צריכים להיות מגובים בפעולה, כי אם לא נפעל, אין סיבה שדברים יקרו. הקצירה שייכת לאדם שזרע. אדם לא יכול לצפות שתצמח לו תבואה אם הוא לא שתל כלום. רק פעולה מולידה תוצאה, ואם אנחנו רוצים לראות תוצאות בחיים שלנו, מכל היבט ובכל תחום, אנחנו חייבים לפעול.

יתרה מכך, לעניות דעתי אפשר לומר שכלום בעולם הזה לא שווה ללא עשייה. הרי בכל ערב שבת אנחנו עומדים, אוחזים בכוס הקידוש ואומרים: "אשר ברא אלוהים לעשות". לא לשבת, לא לנוח, לא לנפוש, אלא לעשות. תחשבו על זה רגע: כשאנחנו אומרים שאנחנו יוצאים "לבלות", מה זה אומר? זה אומר שאנחנו יוצאים לעשות פעולה מסוימת, שהתוצאה שלה היא "בלאי", כי המילה "לבלות" היא פועל. במילים אחרות, אנחנו הולכים להפוך את הזמן שלנו לבלאי, וגם זה פעולה.

"פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹֽא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי". במה זכה פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן להיות האדם שעצר את המגפה ושקיבל ברכה מהקב"ה? הוא פשוט פעל פעולה. מצד אחד, כל העדה עומדים, מסתכלים ובוכים על המעשה הנבזה של זמרי בן סלוא, ואף אחד לא עושה כלום. מצד שני, המגפה משתוללת והורגת אנשים מהעם. פנחס הבין שללא פעולה שום דבר לא יקרה, ולכן הוא החליט לעשות מעשה. ואז מה קורה? "וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה". מה שעצר את המגפה הייתה הפעולה שפנחס בחר לעשות. רק הפעולה הביאה לתוצאה.

נסיים בנוסחה שהקב"ה האיר לי ושהיא שגורה בפי: כל יום אדם מקבל 100% כוח, יכולת ופוטנציאל. אם באותו היום הוא ניצל 60% מהפוטנציאל והיכולת שלו, הוא ירגיש עם עצמו 40% תחושת החמצה ופספוס. אם הוא ניצל 70%, הוא ירגיש 30% החמצה ופספוס, ועל זה הדרך. אנשים שנמצאים בדיכאון, שימו לב שהם לא פועלים פעולות כלל.

אז חברים, תזכרו: כדי להתקדם בחיים, כדי להשיג תוצאות בחיים, כדי להיות שמחים בחיים וכדי שהחיים יאירו לנו, ולא משנה באיזה תחום, אנחנו חייבים לגבות את המחשבות שלנו בפעולות. ואם לא נגבה את הרצונות שלנו בפעולות, הכוח השלילי שפועל באופן אוטומטי פשוט יכבוש את טריטוריית החיים שלנו, ומשם הדרך למטה ברורה.

תזכרו: מחשבות מולידות רגשות, רגשות מולידים פעולות, ורק פעולות מולידות תוצאות.