למה אתה מפחד כל רגע, ומה באמת שלך? תובנות מספר חובות הלבבות
- רע נעשה רק משלוש סיבות: פחד, אינטרס או טיפשות. אצל הבורא אין אף אחת מהן, ולכן הוא ברא אותך רק כדי להיטיב לך.
- מי שחושב שהוא שולט על הכל חי בפחד תמידי. כסף, עסקים ואפילו המשפחה ניתנו לך בהשאלה וחשופים ללקיחה.
- הדבר היחיד שאף אחד לא יכול לקחת ממך הוא החוכמה שלך, והיא היחידה שגדלה כשאתה חולק אותה. בזה תשקיע עד היום האחרון.
- זיכרון ושכחה, בושה ודיבור: כוחות שנראים מובנים מאליהם, וכל אחד מהם חסד עצום שבלעדיו כמעט לא היית אדם.
- כל תנועה והשתנות בחייך מונהגת ברצון הבורא, חוץ מבחירת הטוב והרע שנמסרה לך. מי שמקבל את זה באהבה זוכה לשקט.
הבורא יתברך ברא את האדם על מנת להטיב לו.
אדם שעושה רעה, פועל מתוך שלושה מניעים עיקריים:
א. פחד.
ב. אינטרס אישי, טובה או הנאה שהוא מקווה להשיג על ידי זה.
ג. טיפשות וחוסר ידע על חומרת המעשה, ושאינו יודע מה הוא טוב ומה הוא רע.
והרי שלושת הגורמים האלה אינם נמצאים אצל הבורא יתברך, ועל כן מוכרח שה' ברא את האדם כדי להטיב לו שיגיע לשלמות על ידי עבודת השם.
כל אדם שואף לשלמות!
מהי שלמות? מי קובע מה זה שלמות?
יש אדם שבשבילו שלמות, זה רכב יוקרתי, דירה נאה, ילדים חכמים וכדומה, ויש אדם, שבשבילו שלמות, זה שעובד כדי צורכו ולמה שהוא זקוק כדי לחיות, ובזה הוא ובני משפחתו מאושרים.
עיננו הרואות שהרוב הגדול של האנשים העשירים, מצטערים צער רב בזה שמפספסים את רוב חיי ילדיהם ונשותיהם, מכיוון שהם כל היום טרודים במרוצת החיים וברדיפה אחר הממון והכבוד, שתופסים אצלם את רוב שעות היממה.
וכן, במידה והם "פנויים" מרדיפה אחר הממון והכבוד מכיוון שבדעתם הם כבר השיגו אותם, הם טרודים בשמירה על נכסיהם הרבים, בהשגחה על עסקיהם המשגשגים, ובדאגה רבה על ממונם הרב, שחס ושלום לא ייגנב, יוקפא או יאבד וכדומה.
אין לאדם הלא מאמין כמעט ולו רגע אחד בחייו, שאינו מפחד ממשהו מסוים:
פוחד מאשתו, פוחדת מבעלה, פוחד מהשותף שלא ירמה, פוחד מהרשויות, פוחד ממס הכנסה, פוחד מהמשטרה, פוחד מהמפקד, פוחד ממחלה חס ושלום, פוחד שיפרצו לו לבית, פוחד שהסחורה שבחנות שלו לא תימכר, פוחד שהמחירים יעלו, פוחד שהבורסה תיפול, פוחד שהקבלן לא יסיים את הבניה של הבית שלו בזמן, פוחד שלא יקבל הלוואה, פוחד לאבד את הטלפון החדש שקנה, ואין ספור פחדים שמלווים את האדם כל רגע ורגע.
כל כך הרבה פחדים וחוסר שקט יש לאדם הלא מאמין, מכיוון שבדעתו הוא זה ששולט על הכל.
הוא חושב שבזה שהוא בודק את השותף שלו לעסקים שהוא לא גונב ממנו, אז הוא באמת מונע מכספו להעלם.
הוא אינו מבין שכספו אינו בידו באמת.
הוא אינו מבין, שעסקיו לא שייכים לו מלכתחילה.
הוא אינו מבין, שנכסיו לא היו שלו מעולם.
הוא אינו מבין, שכל מה שיש לו בחייו כולל מעותיו, חבריו, ואפילו בני משפחתו – ניתנו לו בהשאלה גמורה, וחשופים ללקיחה מכל כיוון: בני אדם, חיות, "תופעות טבע" ושאר מיני מרעין בישין.
הדבר היחידי שעמו האדם נשאר, זוהי חוכמתו. את זה לא ניתן לקחת ממנו, אלא רק זה שבראו.
אדם שנולד הוא גרוע יותר מבהמה שנולדה, מדוע?
שור בן יומו קרוי שור. איך שהוא נולד, מתנער ומתאושש מעט, והוא כבר יודע לאכול וללכת.
אדם שנולד, לוקח כמה שנים ללמדו את כל מה שהזכרנו, וכן, במידה ולא נשגיח בו 24 שעות רצופות – חס ושלום אנו עלולים לאבדו בכל מיני דרכים.
כשאדם נולד, מבחינה פיזית, הוא אינו צריך לעשות שום דבר (חוץ מכמובן לאכול, לשתות ולהתנקות) על מנת שגופו יתפתח. הדבר קורה "מעצמו" והוא אינו הגורם לכך שהוא הולך וגודל.
אי לכך, הדבר היחידי שלאדם יש בו שליטה באם יתפתח ובאם לאו, היא חוכמתו ושיכלו.
הוא בוחר האם, מה וכמה ללמוד.
את כל חייו הוא מקדיש לקבלת מידע וללימוד, מהשנייה הראשונה שהוא נולד – ועד השנייה האחרונה שהוא חי.
כשהוא נולד, הוריו מלמדים אותו לדבר, וזהו דבר שכלי, לאחר מכן רושמים אותו לגן ושם הוא לומד לקרוא, ולשלב אחרי כן בית ספר על מנת לפתח את שאר כישוריו הבסיסיים, כדי שיוכל להתקדם ולגשת ללמוד באוניברסיטה, וכן על זה הדרך.
יוצא מכאן, שהדבר היחידי שלא ניתן לבני אדם לקחת מזולתם, ושלא יגרע מהם לעולם באם ישתפו ממנו לאחרים (אם אדם יחלוק מחוכמתו לזולתו – זה לא יגרע מחוכמתו בדומה לאש), וזהו הדבר שהם יכולים וצריכים (!) להשקיע בו הכי הרבה במהלך כל ימי חייהם עד יומם האחרון הוא שכלם – שהוא חוכמתם.
בנוסף, אין אדם מניע איבריו ואינו עושה שום מעשה אלא אם ליבו, נפשו ושיכלו מניעים אותו לכך.
מכאן ניתן להגיע למציאותו יתברך, לעובדה שהעולם מונהג משכר ועונש (על ידי השכל האדם מבין שמותר או אסור דבר מסוים, ושאם יעבור על החוק – ייענש), לאמיתת גן עדן, גיהנום והעולם הבא, ולשאלה הרווחת בקרב החילונים – מדוע חכמים משקיעים את כל ימי חייהם בלימוד התורה.
על האדם להתבונן בכוחות הנפש הפועלים בו בצורה מופלאה ומעוררת השתהות כגון:
המחשבה, הזיכרון, השכחה, הבושה, השכל והדיבור – שחלקם אף מנוגדים זה לזה.
ניתן להבין את גודל החשיבות של כל אחד מהכוחות הנ"ל בכך, שאם חס ושלום יחסר אחד מהכוחות הללו כגון הזיכרון, באיזה מצב הוא היה, כמה הפסדים הוא היה סובל שכן לא היה יכול לזכור כמה כסף חייבים לו, מי חייב לו, מה הוא חייב לאחרים, מי לווה ממנו מה, מה שלקח, מה שקנה, מה שראה, מה ששמע, מה שלמד, מה שאמר, מה שאמרו לו, מי היה לצדו, מי הטיב לו, מי הרע לו – ולא עוד, אלא גם לא היה זוכר היכן ביקר, באיזו דרך הלך גם אם הלך בה פעמים רבות, היכן הוא גר, מי הם בני משפחתו, וכן לא היה זוכר מאומה ממה שלומד גם אם היה הוגה בדבר כל ימי חייו, לא היה עוזר לו הניסיון שרכש בעבר, לא היה יכול לשפוט מהעבר על ההווה ועל העתיד – ואפילו כמעט וחודל מלהיות אדם.
וההיפך מזה היא השכחה וכמה תועלת יש בה אם רק נשכיל להתבונן בחוכמה הצפונה שבניגוד גמור זה, כי לולא השכחה האדם היה שרוי תמיד בעצבות, ושום שמחה לא הייתה מסוגלת להסיח דעתו מעצבותו, ולא היה נהנה מדברים שאמורים לשמח אותו כי היה תמיד נזכר בכל הצרות שכבר פקדו אותו בעבר, וכל היום מוחו היה שרוי במחשבה על מי ששונא אותו ורוצה להרע לו ומכך נפשו לא הייתה במנוחה מאחר שלא היה שוכח את סיבת שנאתו לעולם – והיה מפחד כל ימיו מנקמנותו.
בוא וראה כיצד ניתנו לאדם הזיכרון והשכחה שהם שני כוחות המנוגדים זה לזה ושונים זה מזה וכיצד הם עובדים יחד ולהם תועלות רבות לאדם.
לאחר ההתבוננות שלנו בכוחות הנפש שהזכרנו לעיל כגון הזיכרון והשכחה, נתבונן כעת במידה הבושה שהקדוש ברוך הוא ברחמיו וברוב חסדיו הגדולים, נתנה אך ורק לאדם, וכמה גדולה וחשובה היא מידת הבושה, וכמה עזרה היא מביאה לאדם, שהרי בלי הבושה מבני האדם, לא היינו מארחים אורח מכיוון שלא היינו מרגישים את חוסר הנעימות בתוך תוכנו שיושב בביתנו אורח שאולי הוא צמא, רעב, עייף וכדומה, וכן לא היינו מקיימים שום הבטחה שהבטחנו, לא ממלאים בקשות שמבקשים מאתנו, וכן לא היינו נמנעים מלעבור עבירות ולבצע פשעים נתעבים.
ועד כדי כך גדול כוח הבושה, שכן הרבה ממצוות התורה, מקיימים אנו רק מחמת הבושה, כי לולא הבושה רוב בני האדם לא היו מכבדים אחד את השני, וגרוע מכך אפילו את הוריהם, ולא היו מחזירים פיקדון או דברים שלוו ממכריהם, שכן כל מי שעושה את אחד הדברים שהזכרנו לעיל – אינו עושה כן אלא אם כן הסיר מעליו את מסווה הבושה, כמו שנאמר (ירמיה ו טו): גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו, ועוד נאמר (צפניה ג ה): ולא יודע עוול בוש. (אדם שעושה עוולות, אין לו בושה).
וכן יש מאוד להתפלא על עוצם חוכמת הבורא יתברך, שנתן לאדם טבע להתבייש מאנשים אחרים, ובגלל התועלות הרבות שיש לו מהבושה, אך בד בבד לא נתן לו טבע להתבייש מבוראו שבראו המסתכל עליו תמיד, מכיוון שלעניות דעתי, אם הקדוש ברוך הוא היה טובע באדם טבע להתבייש ממנו, הייתה במידה מסוימת נלקחת ממנו זכות הבחירה, וטעם הדבר על פי רבינו בחיי הוא, כדי שלא יעבוד האדם את הבורא תחת לחץ הבושה, ויופחת על ידי כך החיוב לשלם לו שכר עבור עבודתו כשלא יעבוד את בוראו מרצונו הטוב.
אך אין זה מונע מאתנו להיות מחויבים להגיע למידת הבושה מהבורא שכן מחויבים אנו להשיגה על ידי התבוננות ברוממותו, ועל ידי שנדע את עבודת ה' המוטלת עלינו, נבין כמה אנו ממעטים בה ונדע שהבורא יתברך מסתכל עלינו ועל מעשינו הגלויים והנסתרים, כמו שאמר הכתוב (יחזקאל לו לב): בושו והיכלמו מדרכיכם בית ישראל.
אחת הטובות הגדולות ביותר – אם לא הגדולה ביותר, שהבורא יתברך נתן לאדם ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים הוא השכל וההכרה, ותועלת זו אינה נעלמת אלא מחסרי הדעה שנפגע מוחם.
בשונה משאר בעלי החיים, הבורא יתברך חנן את האדם בשכל ובהכרה שהם 100% רוחניות טהורה, ובתועלות רבות שעליהן נרחיב:
לעניות דעתי, התועלת הגדולה ביותר לאדם בעל השכל וההכרה, היא שבעזרתה יכול הוא להכיר ולדעת את בוראו, חכמתו, מציאותו, אחד ויחיד, קדמון לכל נמצא, אין לו זמן ולא מקום וכו', ושהוא מרומם מכל המידות ומחשבות הברואים, ועל ידי שהוא משיג השגות אלו – יגיע למסקנה שאינו יכול להבין את בוראו כלל ולעמוד על גודלו!
מתוך ההכרות שהוא רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד שמנהיג עולמו בדין אמת ורחמים מרובים, יבין הוא עד כמה חב לו את חייו על כל אלף אלפי אלפים, ורוב ריבי רבבות טובות ניסים ונפלאות שבוראו מטיב לו ומשפיע עליו בכל רגע ורגע מחייו, ועד כמה בוראו אוהבו וחפץ בו – דווקא בו – באדם היחיד הזה, ומתוך זה יעמוד האדם על עצם חיוביו לעבודת ה' יתברך מחמת גודלו ורוממותו.
על כן, לאחר הבנה פשוטה זו מצד השכל והאמת, יבין האדם, שבעצם קבלת שיכלו והכרתו, יהיה עליו לתת דין וחשבון על כל מעשיו, ובגלל זה מקפיד בוראו עליו ועל התנהגותו, שהרי מי שהוא חסר דעת, בהכרח מסתלקות מעליו המעלות האנושיות כולן, הוא פטור מהמצוות, ואין לו שכר ועונש.
וכן, אם תתבונן היטב בשאר מידות האדם, תיווכח שהם בתכלית השלמות לתועלת האדם.
לאחר מכן, התבונן בטוב והחסד הגדול שהאלוהים עשה לאדם בכך שנתן לו את כוח הדיבור, שהוא (לפי הרב הלל) מעין קביים למחשבה, והלשון היא עט ללב. הדרך היחידה שיש לאדם להוציא את מה שבליבו או על ליבו, היא רק דרך הדיבור, כי חס ושלום לולא הדיבור, אין סיכוי שהאדם יוכל לבטא עצמו גם אם מקבל עזרה מכלים חיצוניים או מבני אדם אחרים.
אך לעיתים, קורה שלאדם ישנה הרגשה או אמירה שרוצה להוציא, וכן המילים עצמן אינן מספיקות לבטא את התחושה שעוברת עליו כעת או את ההרגשה שהוא מעוניין להמחיש.
גם אלו מחסדי השם יתברך, מכיוון שאלו הם שגורמים לו לאדם להרגיש התרוממות רוח שניכרת רק בהרגשתו, וכן אם היה יכול להוציא ולבטא את ההרגשה הזאת במילים בצורה מדויקת – דהיינו להוציא הכל מהמערכת, אזי הרגשתו הייתה יותר נמוכה ומופחתת ממנו הרגשת התרוממות הרוח, בדומה לאדם שנמצא במצוקה ומעוניין לשתף אחר – אזי השיתוף עצמו הוא כבר חלק גבוה מפתרון הבעיה שיש לאותו אחד כמו שנאמר (משלי יב כה): דאגה בלב איש ישחנה, דהיינו – דאגה שבלב עדיף להוציאה על ידי דיבור מכיוון שזהו תחילתו של פתרון. על כן הדיבור שניתן לאדם על ידי ה' יתברך, הוא אחד מיני חסדים עצומים שבלתי ניתנים לשיעור שהשפיע עלינו ברוב חסדיו.
לאחר שהתבוננו בטוב ובחסד העצום שעשה עמנו אבינו שבשמיים בכך שנתן לנו את כוח הדיבור, נוכל להתפעל עוד יותר מגודל החסד שעשה עמנו במעלת האותיות והכתיבה, שבעזרתן האדם יכול להנציח מאמרו על גבי פיסת נייר או קלף, וכן יכול האדם להעביר מסרים ממקום למקום מבלי להיות נוכח באותו המקום ולפעמים דברים אלו מצילים את הקוראים מכל מיני רעות הבאות לקראתם, ועל ידי הכתב מודיעים מעשי הדורות הקודמים, מעשי הדור הנוכחי וכן את קורותיהם לדורות הבאים אחריהם.
על ידי הכתיבה אנו זוכים ללמוד את החוכמות הרבות והמועילות הנכתבות בספרים ואין הן נשכחות, וכן בני האדם מוציאים בעזרתה את רעיונותיהם והחידושים הטמונים בעומק לבבם.
על כן, תועלות הכתב הן כל כך מרובות שאין מקום למנות כאן את כולן, אך נציין את גודל מעלת האותיות שכן הן אותות שהבורא יתברך מסר לאדם, ושבעזרתן יכול הוא לגלות סתרי עולם ורזי דרזין שמוצפנים על ידי האותיות.
האותיות הן צינורות הקדושה שבעזרתן ברא הבורא יתברך את העולמות, וכן משפיע הוא בעזרתן עד עתה את השפעותיו על האדם.
אומר רבינו בחיי זצוק"ל, שלמען תהיינה טובות ה' לאדם בשלמות, נברא האדם בכף יד ואצבעות על מנת שיוכל לעסוק במלאכות כגון כתיבה, רקמה, חריטה והדלקת האש, ובשאר המלאכות והפעולות העדינות, שלא כיתר בעלי החיים שלא נבראו בכף יד ואצבעות כי הם אינם זקוקים למלאכות אלה.
ומוסיף, שאין אף איבר בגוף שאינו מעיד על גודל חסדיו של הבורא יתברך, שכן ברא באדם את כל האברים שהוא זקוק להם לצורך קיומו ונוחיותו בעולם, ויתפעל מאוד באם יביט באופן הרכבת האיברים אחד לשני ובתכונותיהם הייחודיות לאדם, ואילו היה רצון להאריך ולבאר את זה אפילו לגבי איבר אחד – היינו מוכרחים להאריך עד למאוד, ודי במה שהזכרנו עד כה בעזרת ה', לעורר להתבוננות את מי שהבורא מראה לו את דרך הצלתו מהרע אל הטוב.
בפועל, אין זה קשה לאדם לראות את חוכמת השם מבעלי החיים השונים, שהרי על פי מחקרים שנערכו לאחרונה, ישנם בערך 8.75 מיליון מינים וזנים שונים ומשונים של בעלי החיים בעולם, ולכל אחד ואחד מהם ישנן תכונות שונות שמוטבעות בו, ומה שנותר לאדם הוא רק להתבונן היטב ולהתפעל מחוכמת הבורא יתברך, ולכן דברים אלה נזכרים פעמים חוזרות בספרי הנביאים והכתובים כשהם מזכירים את נפלאות הבורא יתברך, כמו שאמר ה' לאיוב (איוב לח מא): "מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישַוֵעוּ" – פירוש:
מי הוא זה שמכין לעורב מזון אם לא אני ה', כי אפרוחי העורב צועק אל הקדוש ברוך הוא כשהם תועים ואבודי עצה על שאין להם אוכל.
ואמרו רבותינו ז"ל, מדוע אין העורב מפרנס את בניו? מפני שהם נולדים לבנים והוא עצמו שחור, מה שגורם לו לחשוב שאין הם בניו אלא הם מין אחר שהוליד אותם, ולכן אינו רוצה לפרנס אותם. ומה עושה הקדוש ברוך הוא?
הוא בורא מצואתם יתושים שנכנסים לפיהם וזהו מאכלם. מכן אנו למדים עוד דבר מופלא – שלמרות שישנם הרבה מיני בעלי החיים ומעופפים או חרקים שאנו לא מסוגלים להבין את משמעות קיומם בעולם – לכל בריה ובריה יש תועלת משל עצמה כגון היתושים הללו שעל ידם יש קיום למין העורבים, ובלעדיהם – אפרוחי העורב היו מתים וזן זה היה נכחד.
וכן נאמר (תהילים קמז ט): "נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו", והרבה פסוקים כאלה נאמרו.
"שאו מרום עיניכם וראו, מי ברא אלה" (ישעיהו מ כו).
כמה ניתן להתפעל לאין ערוך ושיעור על חוכמת השם וגדולתו הנוראה כאשר אנו מתבוננים בגלגלי הרקיע וכיפת שמיים, במיוחד לאחר שאנו מבינים מכך – שאנו לא מבינים שום דבר מגודלו של היקום משום שאין קץ לו בדעתנו.
לאחר שאנו מתבוננים, ניתן בקלות לראות שהכל מונע בכח עצום, ולמרות שהכל מונע מ"אותו הכח", אין הם דומים אחד לשני לא בגודלם, לא בתנועתם, לא בכיוונם או באורם, וחכמי התורה גילו לנו שבהם מנהיג הקדוש ברוך הוא את סדרי הבריאה כולה, ועל פיהם נוהגים הימים והלילות, חודשים ושנים, וכן קביעת המועדים ובישול הפירות ויתר צורכי העולם התלויים בהם.
ולאחר שיראה מהם מקצת חוכמת ויכולת ה' הנוראה שאין לשון מסוגלת לתאר כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהילים יט ב):
השמים מספרים כבוד א-ל ומעשי ידיו מגיד הרקיע – וכן יתר המזמור, ועוד אמר (תהילים ח ד): כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת.
והפלא הגדול ביותר בברואים הגדולים שברא הבורא יתברך – הוא שכדור הארץ כל כך קטן ביחס ליקום כולו ולשאר הכוכבים שאנו מכירים, ועל כן – לא משנה באיזו נקודה אדם יעמוד בכדור הארץ (בהנחה שאין ההרים והגבעות מסתירים לו), הוא יראה את חצי כיפת השמיים, וכן חצי מגלגל המזלות, שישה מזלות בשלמותם.
ולאחר שעלה ממש מעט בדעתנו את מה שהתבוננו בשמיים, יבין כי מי שברא אותו מרצונו – אין סוף ליכולתו, חוכמתו וגדולתו, שכן כשאנו נתקלים בשריד מהמבנים שבנו בני האדם הקדמונים – אנו מתפעלים הכיצד בנו ומהיכן הביאו כוחות עצומים שכאלה להקים מבנה כל כך גדול עם לבנים וסלעים כל כך גדולים, שבעזרתם בנו לעצמם מבצרים חזקים כאלה.
ואם אנו מתפעלים מעט מהמעט שבזה, ועל פעולה חסרת חשיבות זו שאינה עולה אלא מעט על פעולות מימינו אנו – כיצד אנו חייבים להתפלא מאוד על הבורא הכל יכול, בורא השמיים והארץ וכל אשר בהם – בלי ידיעה וטרחה כלל, ללא התאמצות ועמל – יש מאין – בלי הכרח – אלא ברצונו וחפצו, מטובו וחסדיו המרובים – כמו שכתוב (תהילים לג ו): בדבר ה' שמיים נעשו וברוח פיו כל צבאם.
אין שום נברא בעולם שנברא לריק וכל הנבראים נבראו לתועלתו של האדם ולהיטיב לו למרות שאם אנו מתבוננים בחלק מהנבראים, אין אנו מצליחים להשיג תועלתן מקוצר השגתנו או מהמוגבלות שיש בנו.
בחלק מהברואים, אנו רואים בהתבוננות רחבה ולפעמים גם שטוחה בהם, את תועלתם שהם מביאים לאדם, אך בחלק מהם אין אנו מצליחים לראות, ואין זה אומר שאין בם תועלת.
לעניות דעתי, אם תשאל בני אדם מהי התועלת מהחושך – הרבה מהם ישמיעו לאוזנך שאין בכך שום תועלת כי בבוא החושך, האנשים משתעממים ובטלים בו, ותנועותיהם ופעולותיהם מושבתות, והיה עדיף שכל היום יהיה אור כדי שאדם יוכל לעבוד כפי יכולתו (יש אנשים שמסוגלים לעבוד 6 שעות ברציפות, ויש כאלה 15 שעות וכדומה) כדי להשיג יותר פרנסתו, ואין הדבר נכון, מכיוון שאם נבחן טיפה יותר לעומק את תועלות החושך – נבחין שיש מהן הרבה!
לולא חשיכת הלילה, היו הגופים של רוב בעלי החיים, הולכים לאיבוד על ידי יגיעתם, התאמצותם ותנועותיהם הבלתי פוסקות. ועל ידי הלילה, מתחלק הזמן לחלקים – דהיינו לרגעים, שעות, ימים וכו', ועל ידי הלילה אפשר לנו לעשות חישובי זמן ולחשב את אורך או את קוצר היום של בני האדם, ואילו לא היינו יכולים לעשות חישובי זמן – לא היינו יכולים לקיים ולהנהיג שום מצווה התלויה בזמן כגון – שבתות, מועדים וצומות, ולא היו בני האדם יכולים לקבוע ביניהם מועד מסוים לשם פגישה, ולא היו יודעים את הידיעות הרבות התלויות בזמן כגון שנות החמה, חודש הלבנה, זמן הנטיעה, בישול הפירות ונטיעתם וכדומה, ולא היה נגמר עיכול האוכל בשום קיבת בעל חי, מפני שעיקר העיכול הוא בלילה כידוע בחוכמת הרפואה.
רבינו בחיי זצוק"ל, ממשיך למנות את הטובות והחסדים הגדולים שהקדוש ברוך הוא משפיע והשפיע על האדם, וכאן הוא מדגיש את החסד הגמור שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא בכך שהטיל את אימתו של האדם על בעלי החיים החיים המזיקים, כמו שנאמר (בראשית ט ב): "ומוראכם וחִתְכֶם על כל חית הארץ", כדי שהתינוק יהיה מוגן מחתול ועכבר וכיוצא בו.
והראיה שה' נתן לאדם כוח רוחני זה, וכן זו ראיה לכך שהכוח הזה הוא רק רוחני – שהרי מיד כשמת האדם, אין הוא מוגן בפני בעלי החיים מזיקים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנא:): "תינוק בן יומו חי, אינו צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים, שנאמר "ומוראכם וחִתְכֶם יהיה". כל זמן שאדם חי – אימתו מוטלת על הבריות, כיוון שמת בטלה אימתו.
חז"ל למדו זאת מהמילה "וחִתְכֶם", שדרשוה כאילו כתובה "וחייתכם", כלומר – בעוד החיים בכם, יהיה מוראכם על כל חיית השדה.
אחד הדברים המופלאים שאין חושינו הגשמיים מצליחים לתפוס, אך מנגד, לבסוף אנו רואים את הפלא הזה בעקבות התוצאה שהשאיר אחריו – הוא הכוח הבלתי נראה שנמצא בכל הברואים שקיימים – הן בעליונים והן בתחתונים, מקטן ועד גדול, והוא הכוח שמנהיג את כל הבריאה כולה:
הוא כוח התנועה וההשתנות שנמצא בכל הברואים המורכבים מארבע היסודות, שעל ידו הם משנים את מקומם או את צורתם, כגון הצמח הצומח והכמות שלו כגון פירותיו – הולכת וגדלה על ידי כוח ההשתנות והתנועה, על ידי תנועת ארבעת היסודות – האוויר, האש, המים והעפר ממקומם, וחיבורם אל הצמח עצמו, והשתנו מצורתם הקודמת והמקורית אל צורת הצומח. וכן להיפך – הצמח הנרקב והופך לעפר על ידי כוח התנועה וההשתנות שמחמת שנעו ממנו חלקי האש, האוויר והמים ועזבו אותו מעט מעט, והפכו מצורת הצמח – חזרה לצורתם המקורית.
אין אף אחד מהחושים שניתנו לאדם, משיג את הכוח הזה, רק השכל עצמו משיג אותו מכיוון שאין אנו רואים את השינוי עצמו קורה בזמנו, רק לאחר שקרה שינוי זה – השכל יכול לנתח את אשר קרה.
לולא כוח זה, לא היה מתהווה ולא היה הולך לאיבוד אף אחד מהדברים הנמצאים בעולם מכיוון שמהם העולם הורכב, ומהם הוא חוזר ליסודו, כגון דברים המתכלים שחוזרים ליסודם לאחר זמן מה.
לאחר שתבין את סוד כוח התנועה, ותשכיל את האמת ואת הרוחניות שיש בכוח זה, תבין שהיא מפלאי החכמה האלוקית, ותכיר את עוצם חמלת הבורא על ברואיו – אז יתברר לך, כי כל התנועות וההשתנות שבמצבך – קטנות כגדולות, גופניות או נפשיות – כולן קשורות בחפץ וברצון הבורא יתברך ובהנהגתו – פרט לבחירת הטוב והרע שאותה מסר לרשותך על מנת שיהיה מקום לשכר ועונש.
וכאשר זה יהיה ברור לך, שים לב על עצמך בכל תנועה והשתנות שבמצבך, וזכור את הקשר בו קשר אותך הבורא יתברך אל רצונו והנהגתו, ותתבייש ממנו תמיד ותירא אותו מחמת העניין שכל תנועותיך הגלויות והנסתרות, כולן מונהגות על ידי רצון הבורא יתברך – ותתבייש ותפחד חס ושלום לעבור על רצונו באמצעות אותו הכוח שהוא משפיע עליך, ותמסור את עצמך לדינו מרצונך הטוב בהיותך בטוח שהוא עושה רק מה שטוב עבורך, ותהיה מרוצה מגזירותיו ותקבל אותן באהבה, ועל ידי זה תשיג שהבורא יתברך יהיה מרוצה ממך ותהיה אחריתך טובה כמו שאמר הכתוב (תהילים לב י): והבוטח בה' חסד יסובבנו.
זה כל הסיפור, ופשוט ממה שנדמה: כל מה שאתה רודף אחריו ושומר עליו בפחד – מעולם לא היה שלך. מה שכן שלך זה השכל, ההתבוננות והבחירה, ובהם ניתן לך הכוח לראות את החסד שמקיף אותך בכל רגע. תתחיל להסתכל ככה על החיים שלך, ותגלה שהשקט שחיפשת לא נמצא בנכסים, אלא בידיעה שיש מי שמנהיג את הכל למענך.
NEVO - הסוכן שיעלה אותך על הדרך לצאת מכל הבעיות בחייםהוא מאבחן במהירות למה החיים שלך תקועים וחסומים, ומייעץ לך בכל תחומי החיים: פרנסה, זוגיות, עסקים, פחדים, החלטות וכו' - 24/6 - מבלי לחכות לאף אחד.
☀️השיפט היומיצעד אחד קטן כל בוקר, עם אייל
🔴השידורים החייםבזמן אמת, עם שאלות מהקהל
