פרשת יתרו: למה הגדול שבגדולים הקשיב לעצה של עובד עבודה זרה?

1. אל תתבייש לבקש עזרה כשאתה צריך, אחרת תישאר לבד עם האגו שלך. גם משה, הגדול שבגדולים, הקשיב לעצה ויישם אותה.
2. יתרו עבד עבודה זרה כל חייו ובכל זאת ייעץ למשה. אל תהי קלה בעיניך עצת הדיוט: איזהו חכם, הלומד מכל אדם.
3. בכל פעולה בחיים שלך, מהקטנה ועד הגדולה, תשתף את הקב"ה. תוסיף 1: חוב הוא 16, ועם 1 נוסף הוא נהיה טוב.
4. מי שמנסה לפתור הכל לבד לא רק מתמוטט בעצמו, הוא גם מפיל את מי שסביבו. לחלק אחריות זה לא חולשה, זה שמירה על כולם.
5. אל תיתן לכסף ולזהב לסנוור אותך ולהפוך לאלוהים שלך. בכל מקום שתזכיר את שמו, הוא יבוא אליך ויברך אותך.

ראשון

יתרו, חותן משה, שומע את כל מה שעשה הקב"ה למשה ולבני ישראל כשהוציא אותם ממצרים. ההפרדה הזאת בפסוק, "למשה ולישראל", באה להורות על גדלותו של משה, שהוא שקול כנגד כל בני ישראל.

יתרו לוקח את ציפורה אשת משה ואת שני בניה, גרשום ואליעזר, אחרי ששלחה משה עם בניה חזרה למדיין. מתי זה קרה? כשאמר לו הקב"ה במדיין "לך שוב מצרימה", לקח משה את אשתו ואת בניו, ויצא אהרן לקראתו ופגש אותו בהר האלוהים. שאל אותו אהרן: מי הם הללו? אמר לו משה: זו אשתי שנשאתי במדיין ואלו בני. שאל אותו: ולאן אתה מוליך אותם? אמר לו: למצרים. אמר לו אהרן: על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם? אמר משה לציפורה: לכי אל בית אביך. נטלה את שני בניה והלכה לה.

יתרו בא אל משה למקום שבו הוא חונה, בהר האלוהים, ואומר לו: "אני חותנך יתרו בא אליך, ואשתך ושני בניה עמה". ומשה יוצא לקראת יתרו, משתחווה לו, שואלים זה את זה לשלום, ונכנסים לאוהל.

ומשה מספר ליתרו את כל מה שהקב"ה עשה לפרעה ולמצרים. לדעתי, ההפרדה הזאת בין פרעה למצרים באה לומר שהגיע לפרעה עונש נפרד ולמצרים עונש נפרד, וגם לשניהם ביחד. וגם סיפר לו על כל מה שהם עברו במדבר ואיך שהקב"ה הציל אותם. משה מקדש כאן שם שמים ומספר בשבחו של הקב"ה בפני יתרו חותנו.

יתרו שמח כששומע את מה שמשה מספר לו. כתוב "ויחד", לשון שמחה, ובמדרש אגדה מפרשים שבשרו נעשה חידודים חידודים, צמרמורת מהתרגשות. וכששומע יתרו את כל זה, הוא מברך את הקדוש ברוך הוא ואומר: "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה", ושוב ההפרדה בין פרעה למצרים. ומוסיף יתרו שכעת הוא יודע כי גדול ה' מכל האלוהים. עד עכשיו הוא עבד עבודה זרה, והוא מדבר על האלילים שהוא עצמו עבד אותם.

על כן לוקח יתרו עולה וזבחים לקב"ה, ומצטרפים אליו גם אהרן וכל זקני ישראל לסעודת הודיה לפני הקב"ה ולכבודו.

שני

למחרת היום ישב משה לשפוט את העם מהבוקר עד הערב, ומכאן לומדים שאין דין אלא ביום. הוא יושב וכל העם עומדים, והדבר חרה ליתרו: שמשה יושב וכולם עומדים, ושיש פה טורח הציבור.

ומשה עונה לו שהעם בא אליו לדרוש את הקב"ה, כלומר לדרוש את האמת. משה היה שופט ומיישב מחלוקות בין איש לרעהו, ומודיע להם את חוקי האלוהים ואת תורותיו. מכאן, אגב, שיש לפחות שתי תורות.

יתרו רואה שמשה פותר את הבעיות של עם ישראל, מיישב מחלוקות וכדומה, והוא סבור שמשה עושה את זה מכוח עצמו ועל פי דעתו. ואז יתרו אומר למשה שמה שהוא עושה, לוקח על עצמו לבד את כל האחריות על עם ישראל, זה לא תקין. הוא עלול להתמוטט מזה, והוא לא יוכל לעשות את זה לבדו. ויש פה לקח נוסף: לא רק שמשה יתמוטט חס ושלום, אלא שהוא ייצור בעיות בעם ישראל ויגרום גם להם להתמוטט. מכאן אתה לומד: אל תתבייש לבקש עזרה כשאתה צריך, שלא תישאר לבדך עם האגו שלך.

ועכשיו שים לב מי מייעץ למי. יתרו, שעבד עבודה זרה כל חייו, כלומר עשה את כל הטעויות האפשריות, ועד הנקודה הזאת כל חייו הם טעות אחת גדולה, מייעץ למשה, הגדול שבגדולים, אבי כל הנביאים. מכאן: אל תהי קלה בעיניך ברכת הדיוט או עצת הדיוט. איזהו חכם? הלומד מכל אדם.

ומה העצה? כשאתה כביכול פותר לעם את הבעיות ומכוון אותם ללכת בדרך הנכונה, תשתף את הקב"ה בזה. במילים אחרות, תהיה אתה צד שלישי בעניין ותשמש כמתווך בין העם לבין הקב"ה. ומכאן לחיים שלך: בכל פעולה ופעולה שאתה עושה, מהקטנה ועד הכי גדולה, תשתף בה את הקב"ה. תוסיף אחד, ויהיה טוב. "חוב" בגימטרייה הוא 16. תוסיף 1, תקבל 17, וזה "טוב".

בנוסף אומר יתרו למשה שיסתכל ברוח הקודש שעליו, ושימצא בכל העם אנשי חיל, כלומר עשירים שלא זקוקים לאנשים שיתחנפו אליהם, במילים אחרות לא צריכים אף אחד, יראי אלוהים, אנשי אמת ששונאים בצע. ושישים עליהם שרים על שרים על שרים על שרים, והם ישפטו את העם ביום יום, ואליך יגיעו רק המקרים המסובכים. וכך תוקל מעליך המעמסה, והם יישאו עליהם חלק ממה שאתה היית צריך לשאת לבד.

שלישי

באופן לא מפתיע, ובעצם מפתיע מאוד, משה מקשיב למה שיתרו אומר לו, וגם עושה את כל מה שהוא אומר. משה ממנה שרים על שרים על שרים על שרים שישפטו את העם בכל עת, ואת המקרים הקשים והמסובכים יביאו למשה שישפוט.

רביעי

"בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני". רש"י מפרש: היה צריך לכתוב "ביום ההוא". אז למה "ביום הזה"? ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו ניתנו היום. אחרי שלושה חודשים מגיעים בני ישראל למדבר סיני וחונים כנגד הר סיני.

ומשה עלה אל האלוהים, והקב"ה קורא לו מן ההר. ויש פה שאלה: למה יש פה סוג של כפילות, ולמה משה עולה ואחר כך הקב"ה קורא לו? במקום אחר כתוב: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור". למה הקדים קריאה לדיבור? לימדה התורה דרך ארץ. ומכאן אמרו חכמים: תלמיד חכם שאין בו דרך ארץ, נבלה טובה הימנו. וכאן משה קודם עולה, ואחר כך הקב"ה קורא לו.

והקב"ה אומר לו: "כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים, ו"כה" הוא לשון רכה ועדינה. "ותגיד לבני ישראל", אלו הגברים, ו"תגיד" הוא לשון חדה ומדוקדקת. כך לשון רש"י.

הקב"ה אומר למשה להגיד לבני ישראל שלא ישכחו את מה שהם ראו שהוא עשה למצרים, "ואתם ראיתם אשר עשיתי למצרים", ומבטיח שהוא יישא אותם על כנפי נשרים ויביא אותם אליו. כלומר, ירומם, יגביה ויקרב אותם אליו, כי הוא שוכן מרומים, אם הם לא ישכחו. זה פירוש שלי.

הקב"ה אומר למשה שיאמר לעם ישראל: "ועתה", ועתה זה עכשיו ולתמיד, אם אתם, בניכם ובני בניכם וכל הדורות, "שמוע תשמעו" בקולי ותשמרו את בריתי, "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש, אלה הדברים". סגולה פירושה נבחר, ו"אלה הדברים" פירושו ללא שינוי, כך רש"י. במילים אחרות: אם תשמעו לי ותשמרו את בריתי, תהיו לעם הנבחר והנעלה, כי אני הוא זה שקובע מה יהיה ומה לא. כל העולם שייך לי.

חמישי

משה מקבץ את כל זקני העם ואומר להם את כל הדברים אשר ציווהו ה', וכל העם עונה ביחד שאת כל מה שציווה הקב"ה אנחנו נעשה. ומשה חוזר לקב"ה לומר לו את אשר ענה העם.

הקב"ה אומר למשה שהוא מתכוון להגיע אליו בעב הענן, כלומר בערפל, כדי שגם העם ישמע את קול ה' כשהוא מדבר עם משה. וזה יגרום לכך שהעם יאמינו גם במשה וגם בקב"ה. ומשה הולך אל העם להודיע להם את זה.

הקב"ה אומר למשה שילך אל העם ויאמר להם שיקדשו, כלומר יבדילו וירוממו, את היום ואת מחר, "וכיבסו שמלותם", כדי שביום השלישי יוכל הקב"ה לרדת בעב הענן ולדבר עמהם. ובני ישראל התכוננו לכבוד היום השלישי הקדוש, וביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. "לעיני כל העם" מלמד שעיוורים נרפאו, לשון רש"י.

והקדוש ברוך הוא אומר למשה שיגיד לעם ישראל שישמרו על עצמם שלא יעלו על ההר ולא ייגעו אפילו בקצהו, כי כל מי שייגע בו מות יומת. ויהיו רשאים לעלות כשיסתיים היובל, ויובל הוא קול שופר ארוך, שופר של איל, לשון רש"י.

ומשה יורד חזרה אל העם ומקדש אותם, כלומר מודיע להם ומכוון אותם מה לעשות, וכל העם מתכונן לכבוד המעמד הקדוש. והציווי היחיד המפורש כדי להגיע לרמת קודש גבוהה הוא "אל תיגשו אל אישה". מלמד שפרישות מאישה ושמירת טהרת הבית כהלכתה מקדשת את הבית כולו.

ובני ישראל היו מוכנים ליום השלישי כשם שציווה אותם הקב"ה. וביום השלישי בשעות הבוקר, "ויהי", ויהי הוא לשון צער, ולמה כאן כתוב ויהי? זו שאלה ששווה להתעכב עליה. קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד שגורם לעם שנמצא במחנה לחרדה. משה ניגש לעם ומוציא אותם מן המחנה, והם מתייצבים בתחתית ההר. וכל ההר מכוסה בעשן מפני שהקב"ה ירד עליו באש, וקול השופר הולך ומתחזק מאוד, ומשה מדבר עם הקב"ה והקב"ה עונה לו בקול.

שישי

הקב"ה יורד על ראש הר סיני וקורא אל משה שיבוא ויעלה אל ההר, ואומר לו שירד אל העם ויתרה בהם שלא יעלו אל ההר, פן יהרסו את מצבם ואת כל המעמד. ואין הרס אלא בבניין מאוחד. כעת העם מאוחד, ואם אחד מהעם ייגע או יעלה אל ההר, הוא יהרוס את האחדות שבעם ויגרום לפירוד. "פן יפרוץ בהם ה'": ברגע שאחד מהם ייגע או יעלה להר, הוא ימות ויגרום לפרצה בעם, בבניין המאוחד. ותאמר גם לכוהנים שרוצים להקריב קורבנות, שאל יסמכו על מעמדם ועל חשיבותם כדי לעלות. לשון רש"י.

ומשה אומר לקב"ה שהעם לא יוכל לעלות אל הר סיני, כי אתה, הקב"ה, העדת בנו וביקשת מאיתנו להגביל את ההר ולקדש אותו. כאן אפשר לראות את תמימותו של משה. והקב"ה אומר למשה "לך רד", לשון ציווי וזירוז, ותביא איתך את אהרן. והכוהנים והעם, שלא יתבלבלו ויחשבו שגם הם עולים, אלא התרה בהם שוב ותאמר להם שלא יעלו ויהרסו, "פן יפרוץ בם".

הקב"ה מדבר בקולו אל העם ואומר להם את כל עשרת הדיברות. "את כל" מעיד שאמר את כל עשרת הדיברות בדיבור אחד, מה שאין אדם יכול לעשות, לשון רש"י. ובנוסף, הוא אומר את הכל בלשון יחיד, לכל אחד ואחד בנפרד.

"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. לא תעשה לך פסל", ופסל הוא לשון פסול, רש"י, "וכל תמונה אשר בשמיים ממעל", שום תחליף לא יהיה לי בשמיים, "ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחווה להם ולא תעבדם, כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא פוקד עוון אבות על בנים". לשון קנאות: אל קנאי לפרוע את חובות עובדי עבודה זרה מהאבות וגם מהבנים שלהם ללא רחמים, לשון רש"י. ומצד שני אומר הקב"ה שהוא מאריך את החסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו.

"לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא, כי לא ינקה ה' את אשר יישא את שמו לשווא". "זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", ביום שבת תחיה בהרגשה כאילו סיימת את כל מה שהיה מוטל עליך, ואפילו אל תהרהר בעבודה. ואת יום השבת תיתן לה' אלוהיך: לא תעשה כל מלאכה, אתה וכל משפחתך, בהמתך וגרך אשר בשעריך. למה? כי הקב"ה מצפה מכל אחד ואחד להתנהג כמוהו. הוא ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת, גם אתה תעבוד שישה ימים וביום השביעי תשבות. וזו האות שאדם מעיד באמת שהוא מאמין שהקב"ה ברא את העולם.

"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב. לא תענה ברעך עד שקר. לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך".

שביעי

הקב"ה אומר את עשרת הדיברות, וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת העשן על ההר, ונכנסת בהם יראת כבוד למלך מלכי המלכים מפני מה שראו, "וינועו ויעמדו מרחוק".

מרוב הפחד והיראה מבקש העם ממשה שידבר הוא עם הקב"ה לבדו ויעביר להם את אשר אמר, כי הם מפחדים שהקב"ה ידבר איתם שוב, "פן נמות". ומשה עונה להם שאין להם ממה לחשוש, כי הקב"ה מדבר עימם כדי לנסות אותם, וכדי שהם בעצמם יראו וישמעו את מלך מלכי המלכים, וזה יגרום להם ליראה ממנו וליראה מן החטא. והעם נותר עומד מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל אשר שם בורא עולם.

מפטיר

הקב"ה מחזק את המעמד ואומר למשה שיאמר לבני ישראל שהם ראו בעצמם שמן השמיים דיבר עימם הקב"ה. ומדוע הקב"ה צריך לומר זאת? זה כביכול חיזוק למעמד, ומן הסתם השאלה נשאלת כי אולי יש סיכוי שחלקם לא הבינו שהוא דיבר עימם, ועל כן הוא צריך לומר למשה שיגיד להם. קצת תמוה, ושווה מחשבה.

ובנוסף אומר הקב"ה שלא יעשו לעצמם פסלי כסף ופסלי זהב, "לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב". במילים אחרות: אל תיתנו לכסף ולזהב לסנוור אתכם, להפוך להיות האלוהים שלכם ולהוביל אתכם בחייכם. וכן אומר הקב"ה למשה שיבנה לו מזבח מאדמה, שזהו היסוד שממנו לוקח האדם, או מזבח מאבנים, אך שלא יהיה מעורב בו ברזל. "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך": בכל מקום שתזכיר את שמי, אבוא אליך ואברך אותך.

ומכאן המוסר השכל של כל הפרשה, והוא מתחיל אצל יתרו ונגמר במזבח. יתרו לימד את משה שאי אפשר לסחוב לבד, ושכל פעולה צריכה שיתוף של הקב"ה. ובסוף הפרשה הקב"ה בעצמו חותם את זה: תזכיר את שמי, ואני אבוא אליך ואברך אותך. תוסיף אחד לכל דבר שאתה עושה, והחוב הופך לטוב. אז תהיה דבוק בקב"ה, תזכיר אותו בכל צעד וצעד בחייך, ותחיה את "שוויתי ה' לנגדי תמיד". ככה לא נושאים את הכל לבד, ככה נושאים אותך על כנפי נשרים.