חיים ומוות ביד הלשון – הסיפור של רועי

1. "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" – מילה שיוצאת בכעס אי אפשר לקחת בחזרה, ולפעמים אין הזדמנות שנייה.
2. שתיקה של אבא היא לא הודאה – לפעמים היא הקרבה שאף אחד לא טרח לספר עליה.
3. כל הישג דורש הקרבה, אבל המשפחה לא אמורה להיות על המזבח.
4. מי שעובד קשה בשביל המשפחה חייב גם להגיד לה את זה – אחרת היא תפרש את ההיעדרות כחוסר אכפתיות.
5. נצלו את הזמן שיש לכם עם ההורים – הוא קצר יותר ממה שנדמה.

"נמאס לי שכל החיים שלך סובבים סביב כסף, נמאס לי שיש לי אבא שאני לא רואה אותו, נמאס לי שלא באמת אכפת לך ממני – ונמאס לי שאתה מת בשביל הכסף שלך – ואני מת בגללך!".

לרועי, בחור בן 22, היה חלום גדול לטוס לארה"ב – ומשם להמשיך לטיול מסביב לעולם. את כל הזמן שלו הוא השקיע בעבודה קשה. כל שקל שהוא יכל לחסוך – הוא שם בצד, ובזמן שחלק מהחברים שלו משכירים יחידת דיור וגרים לבד – הוא בחר להצטופף ולגור עם אבא שלו.

אבא שלו היה אדם בן 68 שעבד כמאבטח בשלוש עבודות. הוא בקושי היה בבית, ובקושי היה רואה או מדבר עם רועי, וזה גרם לרועי להיות בטוח שבסדר העדיפויות של אבא שלו – הכסף נמצא במקום הראשון.

ערב אחד, כשרועי חזר עייף מהעבודה, איך שהוא פתח את הדלת – הוא רואה את אבא שלו בדיוק בא לצאת מהבית למשמרת השלישית – והוא לא הצליח לעצור את עצמו: "חלאס אבא! נמאס לי! נמאס לי שכל החיים שלך סובבים סביב כסף, נמאס לי שיש לי אבא שאני לא רואה אותו, נמאס לי שלא באמת אכפת לך ממני – ונמאס לי שאתה מת בשביל הכסף שלך – ואני מת בגללך!".

האבא המבוגר עמד שם בשוק, השפיל את הפנים שלו למטה, הרים את הפאוץ' – והלך ויצא מהבית. "הנה אתה רואה?! שתיקה כהודאה! אתה אפילו לא מגיב!" – ובום. טריקה של דלת.

לא עברו 10 דקות, ורועי שומע מבחוץ צרחה של אחת השכנות. הוא רץ מהר החוצה – והוא קולט את אבא שלו שוכב על הרצפה עם הפאוץ', ומעליו פרמדיקים של איחוד והצלה מנסים לעשות לו החייאה. 2 דקות אחרי זה, אחד הפרמדיקים הלך לרועי ואמר לו: "זה דום לב. הוא לא שרד.".

כל השבוע של השבעה, רועי הסתובב עם התחושה הנוראית שזה קרה בגללו. ויחד עם זאת, הוא לא עזב את הפאוץ' של אבא שלו – כי זה הכי קרוב שהיה לו לאבא – אבל הוא גם לא העיז לפתוח אותו.

באחד מהערבים, רועי נכנס לחדר כדי להיות מעט לבד ולהתפרק בבכי, ותוך כדי הבכי – הוא הרים את הפאוץ', פתח אותו – וראה בתוכו 2 מעטפות. הוא הרים את המעטפה הראשונה, פתח אותה – ראה כרטיס ברכה שלא כתוב עליו כלום, ואמר לעצמו: "קצת מוזר, אבל בסדר...". הרים את המעטפה השנייה, פתח אותה – ונשבר לגמרי.

בתוך המעטפה היה כרטיס טיסה בכיוון אחד לארה"ב, ולידו הייתה חבילת שטרות של 10,000 דולר.

מהסיפור הזה אני רוצה שתיקחו שני דברים.

הראשון – "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ". שימו לב איך אתם מדברים להורים שלכם, וכדאי מאוד שתנצלו את הזמן שיש לכם איתם. המילים שיוצאות לכם מהפה יכולות להיות הדבר האחרון שמישהו שומע מכם – ואי אפשר לקחת אותן בחזרה.

והשני – "כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם". כל דבר שנרצה להשיג בחיים האלו ידרוש מאיתנו הקרבה. אבא של רועי עבד בשלוש עבודות כדי לתת לבן שלו את החלום שלו – אבל הוא אף פעם לא אמר לו את זה, ורועי אף פעם לא שאל. שניהם הקריבו, ושניהם שילמו על השתיקה.

אז כשאתם בוחרים להקריב – שימו לב שהמשפחה שלכם לא נמצאת על המזבח. ואם יש לכם עוד הזדמנות לדבר עם מי שאתם אוהבים – אל תחכו למעטפה.