מחשבות רגשות פעולות תוצאות. השרשרת שאף אחד לא הראה לך

1. מחשבות מולידות רגשות, רגשות מולידות פעולות, ופעולות מולידות תוצאות. המוח שלך קובע לאן תגיע.
2. יש רק חטא אחד שממנו הכול מתחיל: חוסר שליטה במחשבות. זו המטרה שאנחנו מחטיאים שוב ושוב.
3. תת-המודע הוא השער לבורא. מה שאתה משדר משם, פחד או ביטחון, זה מה שתקבל במציאות.
4. מחשבה לבד לא מספיקה. רק מחשבה אמיתית עם רגש אמיתי נכנסת לתת-המודע ומעלה את התפילה למעלה.
5. שנאת חינם החריבה את בית המקדש בגלל הרגש שצירפנו למחשבה, ולכן הבורא מבקש קודם כול ואהבת.

מחשבות מולידות רגשות, רגשות מולידות פעולות, ופעולות מולידות תוצאות. מחקרים רבים מוכיחים שהמוח הוא שיקבע מה יהיה עם האדם בחיים. לאן הוא יגיע, מה הוא ישיג, האם תפילותיו ייענו ואיך החיים שלו ייראו, ייקבע רק על ידי המוח שלו, או יותר נכון לומר, על ידי המחשבות שלו. "סוף מעשה במחשבה תחילה."

יש מונח כזה שנקרא "אין סוף", החכמה האלוקית. אנחנו מוצאים את זה בהמון ספרים של גויים, והם קוראים לזה "התבונה האינסופית". ממקור החכמה הזה מגיעות כל התשובות לכל השאלות, כל הרעיונות הכי גדולים, כל ההמצאות הכי גדולות וכל המוזיקה שקיימת בעולם. במקור הזה אין גבול לחכמה, והיא פתוחה וזמינה לכולם.

במאה הקודמת, בחלק מהאזורים בארצות הברית, היה טקס פולחן דתי שנקרא "טיפול בנחשים". הטקס היה מתבצע באופן גלוי בתוך כנסיות מקומיות, שבהן הייתה מתקבצת קבוצה של אנשים לבצע את הטקס הפולחני. כשהמטיף או הכומר היו נכנסים לכנסייה, הם היו נושאים מזוודה או כמה מזוודות מעץ בצורת קופסה מרובעת, נעולות במנעול. לקופסאות הייתה דלת שקופה מפלסטיק עם חורים, כדי לאפשר כניסה של אוויר.

כשהם היו נכנסים, הם היו מניחים את הקופסאות על הבמה המרכזית, ומפעילים מוזיקה מרוממת חושים עם מסרים דתיים מחזקים, כדי להכניס את האנשים לאנרגיה ולאווירה הנכונה. ברוב המקרים היה שם זמר עם להקה חיה שהייתה מנגנת את המוזיקה כדי להעצים את ההרגשה. לאחר שהאווירה הייתה נבנית בצורה שנראתה לעין, המטיף היה ניגש לבמה, מדליק אש בתוך קופסת מתכת שהייתה מונחת על הבמה, ומחזיק את הידיים שלו מעל הלהבות, כך שהלהבות היו נוגעות לו קצת בידיים.

המחזה הזה הכניס אנרגיות לקהל ורומם את מצב הרוח שלהם. האנרגיה ששררה במקום הייתה גורמת לכולם לרקוד, לקפוץ ולהתלהב לנוכח המעשים של המטיף, וזו הייתה הדרך שלו למשוך אותך אליו. ואז הגיע הזמן לפתוח את הקופסה. כשהמטיף היה חש שהקהל והוא נמצאים במצב הכי גבוה של אנרגיה, הוא היה ניגש לאחת הקופסאות, פותח אותה, ועם ידיים חשופות שולף מתוכה נחש עכסן (נחש פעמונים) ארסי.

נחשים אלו ידועים בארס הקטלני שלהם, והם ידועים באי יכולתם לשלוט בכמות הארס שהם מזריקים בהכשה, כך שברוב המקרים כשהם מכישים, הם מזריקים את כל כמות הארס. הארס שלהם כל כך קטלני, שברוב ההכשות התוצאות היו מיידיות והנזק היה קטלני: הריסת רקמות, ניוון שרירים, שיבוש בקרישת הדם וקריסה של המערכת המוטורית בגוף. במקרה שהמוכש לא מקבל את הטיפול הדרוש באופן מיידי, עלול להיגרם נזק חמור כמו נמק ואיבוד האיבר המוכש, ולבסוף מוות. על האדם המוכש להגיע מיידית לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.

לאחר שהמטיף היה שולף את הנחש מתוך הקופסה, ובהרבה מקרים הוא היה שולף כמה נחשים במקביל, הוא היה מניף את הנחש באוויר, כך שחלק הזנב של הנחש היה כרוך סביב הזרוע שלו, והחלק העליון של הראש היה סמוך לראש ולצוואר של המטיף. לאחר שהוא היה רוקד עם הנחש במשך כמה דקות, חלק מהאנשים בקהל היו מצטרפים אליו, לוקחים בעצמם נחש דומה ומבצעים את אותו הפולחן ביחד עם המטיף. בחלק מהטקסים המטיף היה לוקח כוס קטנה מזכוכית שהייתה מלאה בארס של הנחש או בסוג אחר של רעל, והיה שותה אותו בזמן שהיה רוקד עם הנחש ביד. מה שמפתיע זה שהוא לא היה סובל משום תופעות לוואי כאלו או אחרות.

כל המטרה של הטקס הראשוני, לפני הוצאת הנחשים, הייתה להגביר את האנרגיות של המשתתפים, רק כדי לצמצם להם את הרגשת הפחד מהנחש עד לרמה אפסית. על האנשים שהיו מבצעים את הפולחן ומחזיקים פיזית את הנחשים בידיים לא היו רואים שום סימני פחד כלשהם, וההכשות בקרב אותם אנשים היו מזעריות לחלוטין. בדיוק מאותה הסיבה שכשמתקרבת דבורה למישהו שמפחד ממנה, היא נשארת צמודה אליו למרות שיש מסביבו עוד אנשים.

מצד שני, בקרב אלו שהראו סימני פחד מהנחשים, מספר ההכשות היה גבוה פי עשרות. אבל שימו לב לנתון הבא: גם כשהם היו ננשכים, האנשים לא היו מתים, למרות שהם לא היו ממהרים לגשת לבית החולים לקבל טיפול. וגם כשהם כן היו מתפנים לקבל טיפול רפואי, זה היה רק לאחר שהם היו מסיימים את הטקס. לאיזה מצב נפשי, רוחני ותודעתי הם היו נכנסים, כך שהם לא היו מפחדים להחזיק נחש כזה קטלני? ואיך המצב הנפשי, הרוחני והתודעתי שאליו הם נכנסו כביכול היה מגן עליהם?

מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו, ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. (מסכת ברכות דף ל"ג)

אם אנחנו הולכים לפי המעשה של רבי חנינא, שהחטא ממית, אז אנחנו חייבים להבין מה נחשב לחטא. כי אם אנחנו מבינים שחטאים זה מה שלמדנו עד עכשיו, כל מי שננשך על ידי הנחש בטקס שהזכרנו קודם היה אמור למות, וזה לא קרה. לכן אני סובר שלחטא שרבי חנינא בן דוסא התכוון אליו הייתה משמעות אחרת מהפירוש של המילה "חטא" שאנחנו עושים היום. חטא זה מלשון "להחטיא", על זה כולם מסכימים. אני טוען שיש בעולם הזה רק מטרה אחת שאותה אנחנו מחטיאים שוב ושוב.

יותר מזה, בזה שאנחנו מחטיאים את המטרה הזאת בלבד, זה מה שמוביל אותנו לחטוא בשאר החטאים. המטרה הזאת יכולה לפתור לאדם את כל הבעיות, את כל הצרות, את כל הטרדות, את כל הדאגות, ולהפוך אותו לאדם רגוע, שליו ונינוח. ומצד שני, היא יכולה להפוך את החיים שלו לחיים ממורמרים, קשים, עצובים ומלאים באין סוף חטאים. החטא הגדול של האדם זה חוסר השליטה במוח שלו. במילים אחרות, החטא הגדול של האדם הוא חוסר שליטה במחשבות שלו.

חוסר השליטה הזה גורם לאדם להיות רחוק מאותה התבונה האינסופית, הקב"ה, הבורא. וכרטיס הכניסה הראשוני שמקנה לאדם זכות לעבור בשער הראשון לאוצר החכמה הוא שליטה מלאה במחשבות. אתם מסכימים איתי שכדי להמציא המצאה גדולה כמו מנורה או רכב, חייבים את הבורא, חייבים את המקור הזה של החכמה. ההברקה לרעיון עצמו חייבת להגיע ממקור החכמה העליונה, כי ההמצאה הזאת עדיין לא קיימת, ואותם האנשים שהמציאו את זה בוודאות לא המציאו את זה מתוך חיקוי מסוים שיכלו להעתיק ממנו. אז למה אלו שהמציאו את ההמצאות זכו לזה?

הם זכו כי הם התכוונו מראש להיכנס למקור החכמה. זו לא זכייה מקרית, זו פעולה יזומה. יש דרך להיכנס להיכל החכמה, להתחבר אליו ולשאוב ממנו ידע וכוחות, והם הכירו את הדרך הזאת. אני יודע שהבורא פתח את הגישה לכולם. יש דרך להיכנס לשם, ועובדתית יש אנשים שנכנסים לשם. רק הבעיה היא שרוב האנשים מנסים לפלס את הדרך לשם בעזרת החלק המודע של המוח שלהם, ולחלק הזה אין את האפשרות הזו, כי החלק הזה משמש בסך הכול כמסננת למידע שעובר דרכו ונכנס לתת ההכרה.

הדרך להיכנס להיכל החכמה האינסופית היא רק דרך תת ההכרה של האדם, כי לשם מגיעות כל הידיעות שהאדם מקבל, ומשם הוא מוציא אותן החוצה לעולם בצורה של פעולות. אבל תחשבו על זה רגע: אם בתוך תת המודע של האדם נמצאים המון פחדים, המון חששות והמון התלבטויות, זה מה שמשודר החוצה, לתבונה האינסופית. והבעיה בזה היא שהאדם בעצמו אפילו לא מודע לזה שזה מה שיש לו שם.

בדרך כלל רוב האנשים פונים לתפילה רק אחרי שכל דבר אחר נכשל בשבילם. הם, ברוב הגדול של המקרים, מגיעים לתפילה רק אחרי שהמוח שלהם מלא בפחדים ובספקות ששודרו לתת ההכרה שלהם. מה שגורם לכך שתת ההכרה שלהם, שהיא השער למקור החכמה האינסופית, משדרת את הפחדים האלו לאותו מקור חכמה, והתשובה שהם יקבלו מאותו מקור החכמה תהיה מקבילה לפחד ולחששות. "ה' צילך על יד ימינך": מה שאתה משדר, זה מה שתקבל. אם במחשבה שידרת פחד, סביר להניח שזה מה שתקבל במציאות. "ממה שיגורתי, בא לי."

אין שערי אגרה בין המוח של האדם, שזה תת המודע, לבין התבונה האינסופית. אין שערי אגרה בין תת המודע של האדם לקב"ה. אנחנו מתקשרים איתו ישירות: "ברוך אתה ה'". לסיכום ביניים קצר: תת ההכרה שלנו היא השער לתבונה האינסופית, השער לבורא. הסיבה שאנחנו לא מצליחים לתקשר עם אותה התבונה היא שתת ההכרה שלנו לא נשלטת על ידינו, למרות שיש אפשרות כזו. וגרוע מזה, תת המודע שלנו מלא בתוכנות שתכנתנו מראש, מה שאומר שאנחנו כמעט ולא שולטים על הפעולות שאנחנו עושים, קל וחומר על המחשבות.

תחשבו על זה רגע: מהו הדבר היחידי שקיבלנו עליו שליטה בחיים? רק זכות הבחירה. והזכות הזאת נמצאת רק במחשבה, כי אין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. לדעתי, חוסר השליטה במחשבות זו אחת משתי הסיבות לכך שרוב התפילות שלנו לא מתקבלות.

אז איך אנחנו נכנסים לתת ההכרה שלנו ושותלים שם דברים חיוביים? או מצד שני, איך אנחנו נכנסים לתת ההכרה ומשנים את התוכנות שכבר קבועות שם, כדי שבעזרת זה נוכל כן להגיע לתבונה האינסופית? התשובה היא ברורה: שליטה במחשבה. אבל זה חייב להיות בצירוף של רגשות, וזוהי הסיבה השנייה לכך שהתפילות לא מתקבלות: חוסר רגש בתפילה.

מחקרים מראים שישנן עשר פעולות (כמובן שיש יותר, אבל אלו העיקריות) שמגרות את המוח בצורה אקטיבית וגורמות למוח שלנו להגיב באופן גלוי לפעולות האלו. בעזרת הפעולות האלו ניתן להביא את המוח למצב של רטיטה גבוהה, מה שאנחנו מפרשים כהתלהבות, ומה שמביא את האדם להיות יותר יעיל, יותר חד, יותר מפוקס וכו'. כמובן שכל זה מדובר כשהאדם נמצא בשליטה בסיסית על עצמו. אותה התלהבות גורמת גם להפעלת הדמיון היוצר של האדם. כאן אני אמנה רק חלק מהפעולות: התשוקה לביטוי מיני (ופה מדובר לא כשהאדם מכוון את זה לפורקן פיזי, שזה החלק הנמוך ביותר, אלא כשהוא שולט בזה ומנתב את זה למקומות אחרים), וסמים ואלכוהול.

שיעורי הרטיטה הללו הם בדיוק השילוב בין מחשבה לרגש. רק מחשבה כנה ואמיתית שמצורף אליה רגש כן ואמיתי יכולה להיכנס לתת המודע, שלבסוף יפתח את השער לתבונה האינסופית. אותו השילוב של המחשבה עם הרגש הוא מה שמעלה את התפילות למעלה. אגב, זה מה שנקרא "טראומה". טראומה זוהי חוויה בצירוף של רגש שיושבת אצל האדם בתת המודע.

למה שלוש העבירות החמורות בתורה, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שוות לעבירה אחת, שנאת חינם? איך יכול להיות שבית המקדש הראשון נחרב על שלוש העבירות החמורות האלו, בעוד שבית המקדש השני נחרב, ועד היום לא נבנה, על עבירה אחת שלכאורה הרבה יותר קלה משלוש העבירות החמורות בתורה? והעבירה של שנאת חינם אפילו לא מוזכרת כעבירה כזאת חמורה, יחסית.

התשובה היא: בגלל שיעורי הרטיטה הגבוהים שאנחנו מייצרים כשאנחנו עוברים על "לא תשנא את אחיך בלבבך". כשאנחנו שונאים מישהו, אנחנו משתפים עם השנאה (שבהתחלה באה רק בתור מחשבה) רגש עצום וחזק. מה שהחריב את בית המקדש הוא לא המחשבה על שנאת החינם. מה שהחריב את בית המקדש, ומה שגורם לו לא להיבנות עד עכשיו, הוא הרגש שאנחנו משתפים עם המחשבה של השנאה. הרגש והמחשבה ביחד הם שפועלים. למה הדבר הראשון שהבורא מבקש בקריאת שמע הוא "ואהבת"? כי זה הרגש החזק ביותר שיכול לפתוח את הדלת בין תת המודע לבין הבורא, שהוא התבונה האינסופית.

לרוב האנשים אין באמת מודעות לזה שאין להם שליטה במחשבה, למרות שהם בטוחים שכן. רוב האנשים פועלים על אוטומט, ובמקביל חושבים שהם מפעילים את המחשבה שלהם. זה נכון רק חלקית, כי הם מפעילים רק את החלק המודע, שהוא בסך הכול חמישה אחוזים מהמוח, והוא בסך הכול משמש כמסננת. בחלק התת מודע הם בקושי נוגעים. רובנו פועלים מתוך התוכנה הזאת שתכנתנו בתת המודע שלנו, ומשם נשלפות כל התשובות לשאלות ולהתלבטויות שיש לנו.

אגב, זו אחת הסיבות שעשירים נשארים עשירים ועניים נשארים עניים, או שמצליחנים נשארים מצליחנים גם אם הם נכשלו ופשטו את הרגל, ואלו שפחות מצליחים כמעט ולעולם לא. מישהו פעם אמר שאם ניקח את כל הכסף שיש בעולם ונחלק אותו שווה בשווה בין כולם, מהר מאוד הוא יחזור למקומות שמהם הוא הגיע. אני טוען שאין אדם שבא לעולם ולא יודע הכול. יש אדם שמעדיף להישאר איך שהוא, כי זה נוח לו. כולנו באים לעולם עם כל הידע שאנחנו צריכים, רק שאנחנו לפעמים הורסים את זה.

לדעתי, הבעיה היא שבהתחלה לא מלמדים אותנו מספיק, אם בכלל, איך להיות בני אדם בעלי זכות בחירה. לא מלמדים אותנו איך לשלוט במוח ובמחשבות, שזה א' ב' לדעתי. מלמדים אותנו הכול מסביב, מה שהופך אותנו לרובוטים שלומדים את מה שהחברה מכתיבה, בין אם דתית ובין אם חילונית. לא סתם אומר הרמב"ם, שאם תינוק שנולד לא ישמע שום מילה משום שפה עד גיל שבע, הוא ידבר מאליו בשפת הקודש.

מאיפה אפשר להוכיח שאנחנו באים לעולם עם כל הידע שאנחנו צריכים? בתחילת קריאת שמע כתוב: "ושיננתם לבניך ודיברת בם". אנחנו יכולים לשנן לבנים שלנו רק דברים שהם יודעים כבר. כדי לשנן את השיניים של הסכין, אנחנו קודם כול צריכים שתהיה לנו סכין. "ושיננתם" זה אומר שיש לבנים כבר את הידע, ואנחנו רק צריכים לחזור עליו. אחר כך בא: "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם". למה בהתחלה כתוב "ושיננתם" ואחר כך "ולימדתם"? זה אמור להיות הפוך: קודם "ולימדתם" ואחר כך "ושיננתם".

התשובה היא כזאת: כולנו יודעים הכול מההתחלה. זה הטבע שלנו, ונולדנו עם זה. הבעיה היא שלא המשכנו עם הלימוד הספציפי של השליטה במחשבות, והכנסנו למוח שלנו דברים שהחליפו, במרכאות, את הידע שהיה לנו. מה שגרם לקב"ה ל"וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים", עצר את החכמה האינסופית. ועכשיו, בגלל שלא שיננו את זה, אנחנו צריכים לחזור וללמוד את זה שוב: "ולימדתם אותם". אבל שימו לב: האחריות היא קודם כול על ההורים, ואחר כך על המחנכים. אנחנו אלו שצריכים "ושיננתם לבניך", ואם לא נעשה את זה כמו שצריך, אז "ולימדתם אותם" שוב, מחדש.

יותר מזה, כתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". למה הבורא מזהיר רק על הלב ועל העיניים? כי על המוח ועל המחשבות שיוצאות ממנו אנחנו חייבים לדעת לשלוט. זה ברור לי. כל אדם גדול בעולם וכל רב גדול שאנחנו מכירים, בוודאות שלט שליטה מלאה במחשבות שלו, וזה מה שעזר לו מלכתחילה להתחבר לתבונה האינסופית.

משפט לסיום: הידע של איך לשלב בין המחשבה לבין הרגש, ולהגיש את שניהם ביחד לתת המודע, הוא שפועל ומפעיל את העולם. ואם המחשבה שלנו נמצאת בכיוון אחד והרגש שלנו נמצא בכיוון אחר, שום דבר לא יעבוד כמו שצריך. רק שניהם ביחד יכולים לגרום לאדם שינוי אמיתי בחיים. ולכן, דעתי האישית היא שיש רק חטא אחד בעולם שממנו הכול מתחיל: חוסר השליטה במחשבות. תתחיל לשלוט במחשבה שלך, תצרף אליה רגש אמיתי, ותראה איך השער נפתח.