אחרי מה אתה רודף?

1. כולנו רודפים אחרי משהו, גם מי שלא מודע לזה. הבעיה מתחילה כשהמרדף לא מוגדר.
2. בני אדם מתרגלים לחומר מהר. גם החיים של מיליארדר הופכים לשגרה, ואז נשארת השאלה: מה עכשיו?
3. מטרות ברורות משנות הכל: הטלטלות פחות מטלטלות, הכישלון הופך לניסיון, ו'למה' הופך ל'לְמה'.
4. ככל שהיעד מדויק ומפורט יותר, המוטיבציה גבוהה יותר, וזה מה שמקים אותך מנפילות.
5. לרדוף אחרי מה ששייך לאחרים זו חמדנות שמובילה להפסדים. לפני כל מרדף שאל: האם זה שייך לי?

מה שכתבתי כאן שינה לי את כל החיים, במיוחד בימים כאלו.

כולנו רודפים אחרי משהו. לפני כמה שנים שמתי לב שאני רודף אחרי משהו שלא באמת מוגדר, או שלא מוגדר מספיק טוב.

גרתי בארה"ב לתקופה של שנתיים, ובשנתיים האלו טעמתי מהכל: אחוזות יוקרה גדולות, מכוניות ספורט מכל הסוגים, סירות מנוע פרטיות, משכורות גבוהות, מסעדות כל יום. בקיצור, חיים בלי חשבון. הכל היה לי זמין.

לכאורה היה לי את כל מה שאני צריך ורוצה. אך יום אחד, במהלך העבודה, עצרתי בחוף Venice Beach שבקליפורניה, ישבתי על החול והתחלתי לדמיין: אני ממשיך לעבוד קשה בארה"ב, ואני מתקדם בצורה מופלאה בדרגות השכר.

דמיינתי שהתחלתי להרוויח משכורות עתק, קניתי לי כמה רכבי יוקרה, בית ענק, בריכה, ים, כסף, חופשות. קניתי סירה, את כל הבגדים שאני רוצה, הייתי כבר בכל העולם, תרמתי מלא כספים להרבה ארגונים. בקיצור, דמיינתי שאני מיליארדר ולא חסר לי שום דבר לכמה דורות קדימה.

לאחר שדמיינתי בצורה ממש מוחשית שבאמת יש לי הכל וכבר עשיתי כל מה שרציתי, הגעתי מהר מאוד למסקנה שאנחנו בני אדם, ובני אדם מתרגלים לחומר יחסית מהר. מן הסתם, אחרי תקופה שאני חי את החיים שלי ברמה כזאת, אני כבר רגיל לחיים האלו, וכל מה שיש לי כבר לא מרגש אותי כמו בהתחלה, כי אלו פשוט החיים שלי. בדיוק כמו עכשיו, שכביכול "אין לי כלום".

את כל זה עשיתי כדי להצליח לדמיין משהו אחד ולענות לעצמי על שאלה אחת: מה אני עושה בבוקר שלמחרת?

האמת היא שלא הצלחתי לדמיין משהו בעל ערך אמיתי. לדמיין דמיונות של "אני אעשה דברים טובים, אני אתרום הרבה כספים, אני אעזור לנזקקים, אטייל בכל העולם" זה באמת דמיונות באוויר. אבל לנסות לראות את עצמי בצורה אמיתית, מה באמת אני עושה עם החיים שלי, בפרקטיקה, את זה לא כל כך הצלחתי. וזה גרם לי לזעזוע.

זה גרם לי לעזוב הכל, לחזור בתשובה, לחזור לארץ ולהיכנס לישיבה. להגיד שזה היה הפתרון? אולי לא. אבל ברור שזה החזיר אותי לקרקע, עזר לי מאוד להבין מה חשוב בחיים, ויותר מזה: זה עזר ועוזר לי עד עכשיו להעריך את מה שכבר יש לי.

טוב שיהיה לך את מה שאתה חפץ בו, אבל טוב יותר שתחפוץ במה שכבר יש לך.

היום אני מבין שפשוט לא היו לי מטרות אמיתיות לחיים, ואחרי שמבינים את זה, באמת שהחיים משתנים. אחרי שאדם מציב לעצמו מטרות ברורות לחיים, הטלטלות כבר לא כל כך טלטלות, הכישלונות הופכים ללימוד וניסיון חיים, הפחדים הופכים לאתגרים, והשאלה "לָמָּה" הופכת ל"לְמָה?".

הבקרים שהייתי קם בלי מצב רוח נעלמו. היכולת שלי לעמוד מול כל אתגר הופכת להיות קלה יותר, וכשאני נופל יש סיבה טובה לקום, ומהר. בקיצור, אני באמת לא מבין איך זה שעד עכשיו לא ידעתי את זה.

לדעתי אסור לנו בתכלית האיסור לחיות את החיים שלנו בלי לדעת אחרי מה אנחנו רודפים, כי כמו שכתבתי בהתחלה: אין אחד בעולם שלא רודף אחרי משהו, גם אם הוא לא יודע מהו או שהוא בכלל לא מודע אליו.

אם אנחנו לא יודעים אחרי מה אנחנו רודפים, אנחנו מסתכנים בלבזבז את כל החיים שלנו, שבסופם לא מחכה לנו שום דבר. וגם אם בסוף נגיע למשהו, הוא יהיה אקראי. אסור לנו להגיע למצב שהגענו למשהו אקראי בגלל שלא ידענו מראש אחרי מה רדפנו.

כשהסתכלתי מסביבי, התחלתי לראות שרוב האנשים מגיעים לדברים בחיים שהם לא תכננו להגיע אליהם, ורק לאחר שהם הגיעו אליהם באקראיות, הם מוצאים את הסיבות למה זה היה טוב שהם הגיעו למה שהם הגיעו.

אני הבנתי שאני חייב להיות סופר מדויק לגבי היעדים שאליהם אני מכוון. ככל שהם יותר מדויקים ויותר מפורטים, ככה המוטיבציה שלי לעשות אותם תהיה יותר גבוהה, כי זה מה שאמור להניע אותי לבצע את הפעולות בדרך לשם. ויותר מזה, זה מה שיעזור לי לקום מנפילות ומכישלונות, שרוב הסיכויים שאחווה בדרך, כי כולנו חווים כישלונות.

יש עוד נקודה מאוד חשובה: אנחנו חייבים לוודא שמה שאנחנו רודפים אחריו שייך לנו. לפני שאנחנו יוצאים למרדף ומשקיעים זמן וכסף על דבר שאנחנו רוצים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: "האם זה שייך לי?".

כי לא כדאי לנו לרדוף אחרי דברים ששייכים לאנשים אחרים, או שראינו אצל אנשים אחרים וחשבנו לעצמנו שזה ייראה יפה גם עלינו. זה נקרא חמדנות. אבל גרוע מזה, זה מה שמביא אנשים לידי עוני וחוסר הצלחה, כי כשאדם רודף אחרי משהו שלא שייך לו, סביר להניח שמה שהוא רדף אחריו גם לא מתאים לו, בממדים, בסגנון או בכל פרמטר אחר, וזה יכול להוביל אותו להפסדים גדולים בחיים.

אדם לא יכול לקנות בית רק בגלל שהוא ראה אותו אצל מישהו אחר, ובסוף לא לעמוד בתשלומי המשכנתא. אדם לא יכול לקנות רכב יוקרה רק בגלל שהוא ראה בטלוויזיה, ואחר כך לא לעמוד בתשלומי הליסינג או בהלוואה. אפילו אדם שצובע את השיער שלו רק בגלל שעל מישהו אחר זה נראה טוב, יכול לטרוק לעצמו דלתות בכל מיני ראיונות עבודה או במצבים דומים.

בקיצור, המסקנה היא שאני חייב להגדיר מהן המטרות שלי בכמה שיותר בירור, ובנוסף כדאי לי לדעת מהן המדרגות שעלי לעבור בדרך למטרות. ולא פחות חשוב: היה לי ברור שלמטרות שלי חייב להיות ערך שהוא מעל לחומר. כי חומר, כמו שראיתי על החול ב-Venice Beach, מתרגלים אליו מהר, ומה שנשאר בבוקר שלמחרת הוא רק השאלה מה אני עושה עם החיים שלי.

אז לפני שאתה ממשיך לרוץ, עצור רגע ושאל את עצמך: אחרי מה אני רודף? האם זה מוגדר? האם זה שייך לי? והאם יש בזה משהו שגדול ממני? מי שיודע לענות על השאלות האלה, קם בבוקר בשביל משהו, וגם כשהוא נופל, הוא יודע בדיוק בשביל מה לקום.