פרשת יתרו: מה באמת שלך? הפרנסה מחכה ביפו 18

1. שום דבר לא באמת שלך: הבית, הרכב, הילדים, הכול נתון בהשאלה מהקב"ה, והוא קובע מתי התקופה נגמרת.
2. המזונות קצובים מראש השנה ועד ראש השנה; ההשתדלות שמעבר לנדרש היא תחבולה של היצר הרע.
3. היצר הרע פועל כמו הרשע מיפו 16: מעביד אותך בפרך ואז שולח אותך למה שהיה שלך ממילא.
4. הכסף לא מביא אושר, הוא מעצים את מי שאתה עכשיו: נדיב יותר נדיב, קמצן יותר קמצן.
5. אושר הוא בחירה של כל רגע ורגע, לא משהו שמגיע במקרה או בעתיד.

אם נשאל אדם שפגשנו ברחוב באקראי: "מה בחיים שלך שייך לך, ועל מה יש לך שליטה?", הרוב הגדול של התשובות שנשמע יהיו: "יש לי שליטה על החיים שלי ועל הפעולות שאני מבצע, יש לי בית, יש לי רכב, יש לי אישה, יש לי ילדים". לא כך?

לאמיתו של דבר, אין לאדם שליטה על שום דבר, ושום דבר גם לא שייך לו, מכיוון שברגע אחד הוא יכול לאבד הכול ואין בכוחו לעשות דבר בנידון.

אם אדם יאמר: "אבל יש לי בית... הבית שלי!", נענה לו: "האם ישנו סיכוי קלוש, אפילו של אחוז אחד, שהרשויות, כגון מס הכנסה וכדומה, יכולות לעקל לך את הבית או לסבך אותך בפרשייה שאינך שייך אליה, ובעקבות כך תפסיד את ביתך מבלי שיש ביכולתך למנוע זאת?" יכולות.

יבוא אדם ויאמר: "יש לי ילדים... ילדיי הם שלי!" נענה לו: "היום הם איתך, ומחר חס ושלום הם אינם... שלך הם?"

הקב"ה הוא ששולט על כל הבריאה כולה. כל מה שיש לנו בעולם נתון לנו בהשאלה מאת המקום ברוך הוא, והוא זה שיחליט מתי מסתיימת תקופה זו.

בנוסף, הקב"ה קוצב לאדם מזונותיו מראש השנה ועד ראש השנה, ועל כן הוא זה שזן ומפרנס לכול. אבל אנחנו חושבים שאנו אלה שפועלים את הפעולות, ובעקבות הפעולות שאנו פועלים אנו חושבים שאנו הגורם להבאת הפרנסה.

כמה פעמים ניסינו להביא פרנסה בדרך מסוימת שלא צלחה? כמו שאמרנו, האדם חושב שהוא זה שמביא לעצמו את הפרנסה על ידי ההשתדלות שהוא עושה. אך לאמיתו של דבר, אם נצרף את העניין שהקב"ה הוא זה שהביא אותנו לכאן והוא זה שמפרנס וזן אותנו, נמצא שההשתדלות שהאדם משתדל מעבר למה שהוא צריך להשתדל היא שקר גדול מאת תעשיות היצר הרע. זו בדיוק אחת התחבולות שלו: לעוור את עיני האדם ולגרום לו לרוץ אחר פרנסתו, שממילא כבר מזומנת לו גם בלי כל ההשתדלות המיותרת.

נבאר על ידי משל. היה אדם אחד שהיה עני מרוד, וכל שעות היום היה מחזר על הפתחים על מנת לאסוף קצת כסף או אוכל כדי לעבור את אותו היום בשלום.

לאחר יומיים רצופים שהמזל לא האיר לו פנים, ובהם לא הצליח לאסוף ולו פרוטה אחת, גרר עצמו בכוחותיו האחרונים והגיע העני לרחוב יפו.

ממש על סף עילפון פגש באדם וביקש ממנו: "אנא ממך, יהודי יקר, עזור לי! אני עומד להתעלף... לא אכלתי כלום כבר יומיים רצופים..."

הסתכל עליו האדם ברחמים ואמר לו: "אני מצטער צער גדול, אך אין לי במה לעזור לך". המשיך ואמר: "אבל מה שכן אוכל לעשות למענך, זה לספר לך שבהמשך הרחוב, בכתובת 'יפו 18', ישנו בית תמחוי המחלק מלבוש ואוכל בחינם לכל מי שפושט ידו!"

שמח העני למשמע אוזניו וגרר עצמו לכיוון בית התמחוי.

מרוב חולשה וטשטוש כתוצאה מחוסר אוכל, דפק בטעות על הדלת בכתובת 'יפו 16'. פתח לו אדם רשע ואמר: "שלום רב, מה רצונך?" ענה לו העני: "אני רעב, לא אכלתי כבר יומיים רצופים, ויהודי יקר אמר לי שפה זה בית תמחוי שמחלק אוכל ומלבוש בחינם... בבקשה, תעזור לי עם קצת אוכל, לא אכלתי כלום כבר יומיים ואני על סף עילפון..."

הביט בו הרשע ואמר: "אתה צודק! זהו בית התמחוי שאותו אתה מחפש, אך היהודי שאמר לך שזה בחינם לא כל כך דייק, מכיוון שאתה צריך לעשות השתדלות קטנה בשביל לקבל את האוכל".

אמר העני: "אין בעיה! אעשה כל מה שתבקש ממני, רק תבטיח לי שבסוף תיתן לי לאכול". אמר לו הרשע: "מבטיח!" הכניס אותו הרשע לביתו, נתן לו קצת מים ומעט אוכל יבש כדי שלא יתעלף, והתחיל להעביד את המסכן בפרך: ניקיונות, שטיפת הבית, כביסות, צביעת קירות, כיסוח דשא, ניכוש עשבים בגינה, שטיפת הרכב ועוד עבודות בלי מנוחה.

לקראת שעות הערב סיים המסכן את כל המטלות שביקש הרשע, והגיע לבקש את האוכל המובטח. אמר לו הרשע: "הבטחה זו הבטחה! צא מפתח הבית והבט שמאלה, גש לשם ותדפוק על דלת מספר 18. שם תקבל את מה שהבטחתי לך".

במה אנחנו שונים מהעני המסכן? הקב"ה אומר לנו: "אני הבאתי אתכם לכאן ואני מחזיק אתכם כאן בזכות כך שאני מחייה אתכם. אם לא הייתי מעוניין שתהיו כאן, הייתי דואג לקחת אתכם כבר מזמן. ולכן, על מנת שתוכלו להישאר כאן, אני כביכול מחויב לספק לכם את מזונותיכם כדי שתישארו בחיים".

בא היצר הרע ואומר: "חכה, אתה צריך לעשות השתדלות קטנה בשביל לקבל את פרנסתך". הוא שולח אותנו לעבוד עד דלא ידע, ואחר כך אומר לנו: "לכו דפקו על דלת יפו 18..."

נכון שעל האדם לעשות השתדלות על מנת להרוויח את לחמו, אך השאלה היא כמה השתדלות? אל תשכחו שהמזונות קצובים, ולכן תשקיעו את זמנכם בדברים שיועילו וישמחו אתכם, את בני משפחותיכם ואת מי שסביבכם. כי הכסף לא מביא אושר, הוא מעצים את מי שאנחנו עכשיו.

אם אנחנו נדיבים, כנראה שנהיה יותר נדיבים. אם אנחנו קמצנים, נהיה יותר קמצנים. אם אנחנו מצוברחים, כנראה שנהיה יותר מצוברחים, ועל זה הדרך.

יחד עם זאת, האדם עובד קשה כדי להשיג נוחות, והנוחות היא שתגרום לו לבסוף להפסיד את החיים. בשורה התחתונה, הכסף מביא מעט נוחות, שגם אליה אנחנו מתרגלים במהירות.

זכרו: אושר הוא לא דבר שמגיע במקרה. אושר מגיע רק מבחירה שמתבצעת כל רגע ורגע.

אושר זה לא משהו שאמור להגיע בעתיד, זה משהו שאנחנו צריכים לחיות עכשיו. והפרנסה? היא מחכה לנו ממילא, ביפו 18.