פרשת בשלח – אם פרעה שחרר אתכם, למה כתוב שברחתם?

1. פרעה אמר "קומו צאו", אבל הכתוב אומר "ברח העם": היציאה ממצרים הייתה תלויה בבחירת העם, לא בשחרור של פרעה.
2. מצרים היא אזור הנוחות שלנו – ההרגלים השליליים שמושכים אותנו בחזרה ומביאים לחוסר התקדמות.
3. השינוי מתחיל כשאזור הנוחות הופך ללא נוח, ודווקא התחושה הזאת דוחפת אותנו לקום ולפעול.
4. לכל אדם שתי אופציות: לתכנן במודע את הצעד הבא, או שהחיים יכריחו אותו בעל כורחו לעשות אותו.
5. יש לנו את הכוחות לצאת בעצמנו, והקב"ה מגבה אותנו ואומר במפורש: "דבר אל בני ישראל ויסעו" – אל תעצרו.

שמות יב', ל'-לא':

"וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם: כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם"

שמות יד', ה':

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ."

מצד אחד אנחנו רואים שלאחר שפרעה קיבל את המכה העשירית, מכת בכורות, הוא די השתכנע. הוא קרא למשה ואהרון ואמר להם במפורש: "קומו צאו מתוך עמי – גם אתם, גם בני ישראל, ולכו עבדו את ה' כדברכם". במילים אחרות, פרעה בעצמו שחרר את עם ישראל מהעבדות מתוך בחירה עצמית (כביכול).

אך מצד שני, בהמשך הכתוב אומר לנו שפרעה כאילו לא ידע שבני ישראל שוחררו ויצאו ממצרים, מכיוון שכתוב "ויוגד למלך מצרים" – משמע שהוא לא ידע את הפרט הזה, וזה מבחינתו חידוש. ויתרה מכך: "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם". למה ברח? זה לא אתה ששחררת אותו קודם לכן?

לעניות דעתי ניתן ליישב את הסתירה על ידי ביאור נפלא.

כמו שידוע כבר לכולנו, מצרים היא האבטיפוס שלנו למקום צר, למקום הלא נוח, לאזור הנוחות שלנו שמושך אותנו כל פעם מחדש לחזור אליו. היא ההרגלים השליליים שיש לכל אחד מאיתנו, שגורמים לנו לחוסר התקדמות בחיים, לתחושות לא נעימות של מרמור ופספוס, שבסוף מביאות אותנו ל"שב ואל תעשה".

בהתחלה, לאחר שאדם נמצא מספיק זמן במצרים (באזור הנוחות שלו), לאט לאט הוא מתחיל לחוש בעצמו, או שמישהו חיצוני מגיע ומעורר אותו להבין, שאזור הנוחות הזה פוגע לו בחיים. האזור הזה, שמבחינתו היה אזור נוח, הפך להיות אזור לא נוח, וגרם לו להבין שהוא חייב לעשות צעד כדי להתחיל לשנות את המצב שלו. ולכן כתוב: "קומו צאו מתוך עמי!".

ההרגשה הזאת לבד, שבאה ממש מתוך אזור הנוחות עצמו, היא שדוחפת אותו לקום ולבצע פעולות כדי לצאת ממנו. כמו שתמיד אני אומר: לכל אחד מאיתנו יש תכלית שלשמה הוא הגיע לעולם ולשמה הוא עדיין נמצא בין החיים, ולכל אדם ישנן שתי אופציות. או שהוא במודע ובכוונה תחילה יתכנן את הצעד הבא שלו להתקדמות בחיים ולהתקדמות לכיוון התכלית שלשמה הוא בעולם, או שהחיים באיזשהו שלב יכריחו אותו בעל כורחו לבצע את הצעד הזה, כדי להוביל אותו לתיקונו ולתכליתו. ולכן כתוב "קומו צאו מתוך עמי": המצב הלא נוח הוא שגרם לאדם לקום, לקחת אחריות על החיים שלו ולבצע פעולה.

ומצד שני כתוב: "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם" – וזו הנקודה העיקרית.

אין אחד שלא נמצא במצרים במהלך החיים שלו, והכתוב אומר לנו שהעם ברח. משמע, היציאה של עם ישראל ממצרים לא הייתה תלויה בפרעה, אלא בבחירתו של העם האם לקום ולצאת. העם בעצמו ביצע את הבחירה לצאת מעבדות לחרות, ולכן עשה את זה בכוחות עצמו. וזו הסיבה שכתוב: "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם".

הכתוב רומז לנו שאם אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים במקום לא טוב בחיים שלנו, אם אנחנו מרגישים תקועים – זו הבחירה שלנו, וזה תלוי רק בנו האם להישאר שם או לקום ולברוח.

המעלה הגדולה והשינוי האמיתי בחיים מגיעים כשהאדם מחליט בעצמו לקום ולשנות את החיים שלו, כשהוא בעצמו לוקח אחריות ומקבל על עצמו לקום ולצאת בכוחות עצמו מאזור הנוחות. כי האם לשנות את המצב שלי או לקבל אותו איך שהוא – זו הבחירה של האדם בלבד, והיא לא תלויה באף אחד אחר.

יש לנו את הכוחות לעשות זאת בעצמנו. יש לנו את היכולות לקום ולצאת משם, וביחד עם זאת הקב"ה מגבה אותנו גיבוי מלא, והוא גם אומר לנו זאת במפורש: לא לעצור! "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ" – קומו, צאו בכוחות עצמכם מתוך מצרים, ואל תסתכלו אחורה. אל תעצרו!

אז אל תחכו שפרעה ישחרר אתכם. אף אחד לא יוציא אתכם ממצרים שלכם חוץ מכם. הבחירה לקום ולברוח היא שלכם, והרגע לעשות אותה הוא עכשיו.