המקור לכל הסבל ולכל התענוגים בעולם

1. כל מה שתואם את השורש שממנו צמחת ירגיש לך טבעי ונעים; כל מה שזר לו ירגיש לך מכאיב. זה חוק, לא מקרה.
2. הקב"ה הוא השורש שלנו, ולכן כל מה שמגיע ממנו ישירות ממלא אותנו, וכל מה שלא, קשה לנו לעכל.
3. אנחנו שונאים תנועה ואוהבים מנוחה כי הבורא נמצא במנוחה מוחלטת; כל פעולה שלנו היא רק בדרך למנוחה.
4. המשיכה לחכמה, לגבורה ולעושר והדחייה מבורות, חולשה ועוני נובעות מאותו חוק של שורש וענף.
5. הבושה בקבלת עזרה מאחרים היא לא פגם אלא סימן שהנשמה זוכרת מאיפה היא באה.

מהי הסיבה שאנחנו מרגישים לא בנוח לקבל עזרה או חסד מאחרים? למה זה קורה? מאיפה מגיעות תחושת הבושה והאי-נוחות האלה? כדי לענות על זה, צריך קודם להבין חוק אחד פשוט שמסביר את כל ההנאות ואת כל הסבל שיש לנו בחיים.

אז ככה: יש חוק טבעי שאומר שכל דבר שקשור לשורש שלו, כלומר למקור שממנו הוא נובע, ירגיש לו טבעי ונעים. דברים שתואמים את המהות של השורש יהיו מקובלים, אהובים, נעימים ומועילים לאותו ענף שצמח מהשורש הזה. מצד שני, דברים שלא קשורים לשורש עצמו ירגישו זרים, לא נעימים ואפילו מזיקים, והענף יעשה הכל כדי להימנע מהם. החוק הזה תקף לגבי הכל בחיים.

מהנקודה הזאת, בעזרת השם, נזכה להבין למה יש דברים שגורמים לנו תענוג ואנחנו נהנים מהם, ולמה יש דברים שמכאיבים לנו ומרגישים לנו לא נוחים.

אנחנו ברואים, ומי שברא אותנו הוא הקב"ה. הוא השורש שלנו, ואנחנו כביכול הענפים שלו. לכן כל מה שקיבלנו ממנו באופן ישיר ירגיש לנו טבעי, ימלא אותנו, יהיה נעים לנו ונקבל ממנו תחושת סיפוק. אבל דברים שלא באים ישירות מהקב"ה הם הדברים שיגרמו לנו תחושות לא נוחות, יהיו לנו קשים לעיכול, ונעשה הכל כדי להתרחק מהם.

דוגמה ראשונה. אומר בעל הסולם: "אנו אוהבים את המנוחה, ושונאים מאד את התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה - אם לא להשגת המנוחה". במילים אחרות, אנחנו שונאים לפעול ואוהבים מאוד את המנוחה, עד כדי כך שהסיבה שאנחנו עושים את כל הפעולות שאנחנו עושים בעולם היא רק כדי שהפעולות האלה יובילו אותנו למנוחה.

למה אנחנו אוהבים מנוחה ושונאים תנועה מיותרת? כי הקב"ה, שהוא השורש שלנו, נמצא במצב של מנוחה מוחלטת, בלי שום תנועה. תנועה היא משהו שזר לשורש שלנו, ולכן אנחנו שונאים אותה ופועלים רק כדי להגיע למנוחה.

עוד דוגמה: אנחנו מאוד נמשכים לחכמה, לגבורה ולעושר. למה? כי כל הדברים האלה כלולים במהות של הבורא, שהוא השורש שלנו. לעומת זאת, בורות, חולשה ועוני הם ההפך ממנו, ולכן הם מעוררים בנו דחייה ומכאיבים לנו.

ועכשיו תחזור לשאלה שפתחנו בה. למה קשה לנו לקבל עזרה או חסד מאחרים? כי הבורא הוא הנותן, הוא המשפיע, ואין בו שום צד של קבלה מאחר. כשאנחנו מקבלים משהו שלא הגיע אלינו ישירות מהשורש, אלא מיד של בן אדם אחר, אנחנו נמצאים במצב שזר למהות שלנו, ולכן אנחנו מרגישים בושה ואי-נוחות. הבושה הזאת היא לא פגם בך. היא סימן שהנשמה שלך זוכרת מאיפה היא באה.

בסופו של דבר, אנחנו אוהבים את מה שמתחבר לשורש שלנו, ושונאים את מה שמנוגד לו. זהו החוק הפשוט שמסביר למה יש לנו הנאות וסבל בחיים, ולמה יש דברים שגורמים לנו להרגיש טוב או רע. ברגע שאתה מבין את החוק הזה, אתה מפסיק להילחם בתחושות שלך ומתחיל לקרוא אותן: כל תענוג מספר לך על השורש שלך, וכל כאב מספר לך שהתרחקת ממנו. ומי שיודע מאיפה הוא בא, יודע גם לאן ללכת.