איך מפסיקים לעבוד ומתחילים להתפרנס ממה שאוהבים?

1. יש שתי דרכים לשינוי משמעותי: מתוך בחירה או מתוך טרגדיה. הרוב מחכים לטרגדיה.
2. התורה מדגישה "מבית עבדים" כי האדם הופך את העבדות לבית שלו. העבודה היא אזור הנוחות הכי גרוע שיש.
3. "ניתנה ראש ונשובה מצרימה": גם ההיגיון מגויס להצדיק את העבדות, ובקושי הראשון מחפשים דרך חזרה.
4. מצרים זה לא מקום במפה, זה בראש. מי שטרוד כל היום בכסף עדיין עבד, גם אם הוא עשיר.
5. לא מתפטרים היום, אבל מוצאים שעה ביום כדי לגלות את התכלית. ככה יוצאים ממצרים מתוך בחירה.

העולם מחולק לשני חלקים: אלו שמתפרנסים ממה שהם אוהבים לעשות, ועבדים. וזה מוביל אותי לשאלה: איך בן אדם יכול להגיע למצב שהוא מפסיק לעבוד, והוא מתפרנס רק ממה שהוא אוהב?

לכל בן אדם יש שתי אופציות שמובילות אותו לעשות שינוי משמעותי בחיים שלו: או מתוך בחירה, או מתוך טרגדיה קשה. הרוב הגדול של האנשים מחכים לטרגדיה הקשה. ובואו תבינו דבר מצמרר: "ויאמר משה אל-העם, זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים, כי בחוזק יד, הוציא ה' אתכם מזה - ולא ייאכל, חמץ".

למה כתוב בפסוק "מבית עבדים"? מספיק שיהיה כתוב: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" – וזהו. למה צריך להדגיש "מבית עבדים"? תקשיב טוב: בן אדם מתרגל ונמשך לעבודה שלו, והוא הופך את העבדות לבית שלו! צאו משם ומהר! "לך לך מארצך"! העבודה שלך זה אזור הנוחות הכי גרוע שיש. "בית עבדים"! עד כמה נוח? תקשיבו טוב.

"וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרַיִם, כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם..." למרות שרע לי, מרביצים לי עם שוט, רודים בי ואין לי באמת שליטה על הזמן ועל החיים שלי – תחזירו אותי למצרים! טוב לי בעבודה!

"וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת...הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה". "ניתנה ראש"! אנשים מצדיקים את זה שהם עבדים בעבודה שהם שונאים, וגם ההיגיון אומר להם שזה טוב להיות עבד! "ניתנה ראש"! אתם קולטים? כמעט כולם חיים בעבדות, והנוחות שיש להם שם מביאה אותם להיות בטוחים שזה הבית שלהם, ושככה החיים שלהם צריכים להיראות!

"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר". אתם מבינים עד כמה הבעיה הזאת אוכלת לנו את החיים, וכמה היא מושרשת בחברה שלנו? אנחנו עבדים, ואנחנו גם מוצאים סיבות למה זה טוב לנו ולמה כיף לנו בעבודה, כדי להצדיק את העבדות. וגם כשאנחנו עושים צעד קטן כדי לצאת מהעבדות הנוראית הזאת, בקושי הראשון שאנחנו נתקלים בו אנחנו מחפשים את הדרך איך לחזור חזרה למצרים. "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה".

אחים שלי יקרים, יכול להיות שיש לכם חובות ומינוסים, ויכול להיות שאתם מלאים בכסף, אבל אם רוב היום שלכם אתם טרודים וחושבים על איך לעשות כסף – אתם עדיין במצרים. כי מצרים זה לא למטה במפה, זה כאן בראש. וכל עוד לא תמצאו מי אתם, מה התכלית שלכם בעולם הזה ואיך להוציא אותה לפועל, כל החיים שלכם אתם תישארו עבדים במצרים, ואתם תגייסו את כל הסיבות ואת כל התירוצים למה זו הדרך הנכונה לחיות. ומי שבטעות שואל: "אז איך נתפרנס? עם מה נלך למכולת?" – ויש כאלו שייקחו את זה גם צעד קדימה ויגידו: "מה, לא נעבוד? אבל כתוב בזעת אפך תאכל לחם!".

אז קודם כל, אני ממש לא אומר לכם להתפטר עכשיו מהעבודה, כי אנחנו חייבים להתפרנס. אבל אם אתם עובדים שמונה שעות ביום כדי לשרוד, אני סומך עליכם שתמצאו שעה או שעתיים ביום כדי להעלות את עצמכם על הדרך: למצוא מה התכלית שלכם בעולם הזה, ומה אתם אוהבים לעשות. ואני אומר לכם בפשטות, מבחינה שכלית ולוגית: אנחנו לא צריכים לעבוד בשביל כסף.

המוסר השכל פשוט: היציאה ממצרים לא מתחילה בהתפטרות, היא מתחילה בראש. ברגע שאתם מפסיקים להצדיק את העבדות ומתחילים, אפילו שעה ביום, לחפש את התכלית שלכם, אתם כבר לא בבית עבדים. קחו אחריות על החיים שלכם, אל תחכו לטרגדיה שתוציא אתכם, ותבחרו לצאת מתוך בחירה. ככה מתחילים להתפרנס ממה שאוהבים.