למה השפע לא מגיע אליך? פרשת עקב

1. הקב"ה משפיע שפע בלי הפסקה. השאלה היא לא אם השפע יורד, אלא מה חוסם אותו מלהגיע אליך.
2. להיות אדם טוב זה לא פרס ולא סיבה לגאווה. זה המצב הנורמלי שבו אנחנו אמורים לחיות.
3. הטוב דורש עמל קבוע כמו גינה, והרע משתלט מעצמו כשלא עושים כלום.
4. ניעור הוא לא נקמה. הוא איתות להעיר אותך ולהסיר את החסימה מנתיב השפע.
5. סור מרע ועשה טוב: קודם תפסיק לחסום, ורק אז אפשר לדבר על הטוב.

הקב"ה הוא 100% טוב, והוא משפיע על העולם 100% טוב ושפע באופן קבוע. משמע, שהאדם צריך לקבל 100% שפע באופן קבוע ובאופן טבעי לחלוטין, ללא שום תנאים, כי זהו טבעו של הקב"ה: טוב, חסד, שפע, רצון להשפיע. זה המצב הנורמלי.

אז נשאלת השאלה: מדוע אנחנו לא מקבלים את השפע הזה? למה השפע לא מגיע אלי?

אני מעוניין להציע זווית ראייה מעניינת, שדורשת מעט התבוננות מעבר לכתוב: "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגויים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך".

אומר לנו הקב"ה במפורש: על זה שהאדם צדיק וטוב הוא לא מקבל פרס, אבל על זה שהאדם רשע, על זה הוא יקבל ניעור.

להיות אדם טוב זה הישג יפה, כי זה דורש מאמץ, אבל להיות אדם טוב זה לא משהו שאמורים להתגאות בו. להיות אדם טוב אמור להיות הטבע שלנו, כי אומר הקב"ה במפורש: למרות שהייתם צדיקים, זה לא מה שיקנה לכם את הזכות לרשת את הארץ ("לא בצדקתך"). בזה שאתה צדיק, זה לא אומר שמגיע לך פרס. להיות צדיקים ואנשים טובים זה אמור להיות המצב הרגיל שבו אנחנו חיים.

ומצד שני, להיות אדם חסר רגישות לסביבה, רשע וחסר אכפתיות, זה המצב ההפוך, וזה המצב שימנע מאיתנו מלקבל את השפע שיורד באופן קבוע ("כי ברשעת הגויים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך").

המלחמה הגדולה בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו היא מלחמה על טריטוריה. מלחמה בין הכוח השלילי לבין הכוח החיובי. הכוח החיובי דורש מאמץ, והכוח השלילי לא דורש שום דבר. כדי שתהיה לי גינה יפה אני צריך להשקיע מאמץ באופן קבוע ורציף: לשתול, להשקות, לדשן, לנקות וכו'. כדי להרוס את הגינה שלי אני פשוט צריך לא לעשות שום דבר, ובאופן אוטומטי היא תיהרס.

מצד אחד, בשביל הטוב צריך לעמול באופן קבוע ואין על כך שכר. ומצד שני, בשביל להיות רשע פשוט צריך לא לעשות שום דבר, והכוח השלילי ישתלט באופן אוטומטי. על כך אנחנו גורמים לעיכוב בשפע, ויחד עם זאת לפעמים גם מקבלים ניעור (עונש). לניעור יש שתי מטרות עיקריות: הראשונה, להעיר את האדם מתרדמת כדי שיהיה אדם טוב. השנייה, כדי שיסיר את החסימה ויוכל לקבל את השפע שיורד.

אז חברים יקרים, המסקנות מאוד ברורות: הקב"ה משפיע שפע לעולם באופן קבוע בלי הפסקה, והסיבה שהשפע הזה לא מגיע אלינו היא בגלל שאנחנו לפעמים סוטים מהדרך. ואז הקב"ה, בטובו הגדול, דואג לשלוח לנו איתות כדי להחזיר אותנו חזרה אל הדרך שתוביל לטוב המוחלט, שזה המצב הטבעי שלנו.

אז כדי לקבל שפע ולהיות אדם טוב אנחנו צריכים לעמול, אך העמל הוא לא על מנת לקבל את השפע (כי אמרנו שאין פרס על כך שהאדם טוב), אלא כדי להימנע מהרע, ובכך לפתוח את נתיב השפע. "סור מרע ועשה טוב". קודם כל תסור מהרע, ורק אז נוכל לדבר על הטוב.

איך עושים את זה? ישנן הרבה דרכים, אך אציע כאן אחת. מה שגורם לאדם להיות פחות נעים ופחות מתחשב זו דאגה ותחושת חיסרון, וכדי לפתור את זה אפשר לבצע שני דברים: האחד, להקפיד כל יום להגיד תודה אמיתית מהלב על מה שיש לנו בחיים. השני, להגביר את הביטחון בקב"ה ואת הידיעה שהקב"ה הוא כולו טוב.

הקב"ה דואג לנו, משגיח עלינו ומחפש תמיד את הדרך כיצד להשפיע עלינו חסד, טוב ושפע ללא הפסק. "וידעת היום כי ה' אלוהיך הוא העובר לפניך אש אכלה הוא...". השפע לא צריך לבוא, הוא כבר כאן. העבודה שלנו היא רק להפסיק לחסום אותו. תחשבו על זה.