מהו הענק שלך? תן לו שם – מה דוד המלך ידע לפני שיצא מול גוליית

1. הפחד הגדול באמת הוא לא לקפוץ למים – אלא להישאר בדיוק במקום שבו אתה נמצא עכשיו.
2. אף אחד לא בא להציל אותך; אתה לבד זה שיוציא את עצמך מהמקום החשוך, ולכן צריך להיות יצירתי.
3. תפסיק להשוות את עצמך לאחרים – זה הכלל הראשון להפסיק לחיות בתירוצים.
4. דוד ניצח את גוליית עוד לפני הקרב, כי היה משוכנע בראשו שכל מה שיש לו הוא כל מה שהוא צריך.
5. המירוץ לא ניתן לחזקים ולא למהירים, אלא למי שמתמיד עד הסוף.

אין לנו את הפריבילגיה להישאר במקום שבו אנחנו נמצאים. היינו שם מספיק זמן. הדרך היחידה לצאת מהכלא שבנינו לעצמנו היא ללמוד את האמנות של משמעת עצמית. ג'ף בזוס אמר פעם: "אתה יכול להיות בעבודה, אתה יכול לבנות קריירה, או שאתה יכול למצוא ייעוד." ברגע שאתה מוצא את הייעוד שלך, הכול משתנה.

אם אנחנו מקשיבים לזה ולא נמצאים במקום שאנחנו אמורים להיות בו – כלכלית, נפשית, רגשית או רוחנית – מה שעשינו עד עכשיו לא באמת שירת אותנו. ואם זה כן, זה הביא אותנו רק עד פה. אנחנו לא נחיה לנצח בעולם הזה, ובסוף נשאל את עצמנו: מה השארנו אחרינו?

המחשבות שלנו, התכנים שאנחנו צורכים, הם אלה שקובעים את התוצאות שלנו בעולם. רוב הזמן, העוני שאנחנו חווים הוא סימפטום למשהו שקורה בתוכנו. אם אנחנו מפחדים לקפוץ למים, לפעול, לזוז קדימה – צריכים להבין שהפחד הגדול באמת הוא להישאר בדיוק במקום שבו אנחנו עכשיו.

בעולם הזה יש חששות, יש פחדים, זה טבעי. אבל מתישהו צריך לזוז, לקחת צעד קדימה, להאמין. יש לנו חיים אחד לחיות. זה הזמן להפסיק לחשוב, להתחיל להתרכז ולהתחיל לעשות. אם אנחנו רוצים שינוי אמיתי, צריך להוציא את האנרגיה שלנו מהפחד, מהספק, מהחרדה, ולמקד אותה במטרות שלנו.

אם אנחנו רוצים להשיג דברים גדולים, צריך לשחרר תירוצים. לכולם יש מטרות, אבל אם לא נפעל על פי מה שאנחנו שומעים ולומדים, לא נגיע לשום מקום. האמת היא שהחיים לא הופכים קלים יותר או סלחניים יותר – אנחנו אלה שצריכים להתחזק ולהיות עמידים יותר.

אני מדבר כאן אלינו, לא משנה מי אנחנו, מאיפה אנחנו, או מה עברנו. הגיע הזמן לעשות. כמה אנחנו באמת רוצים את זה? האם אנחנו מוכנים להקריב, לוותר על דברים, לשים עבודה אמיתית ולהיות עקביים? היום הזה יכול להיות היום הראשון של שארית החיים הכי טובים שלנו. הגיע הזמן להפסיק "לחשוב על זה" ולקחת מחויבות מלאה.

אנחנו צריכים להיות האנשים שמגיעים לכל מקום ומשנים את האווירה בזכות עבודה קשה, התמדה וביטחון עצמי. אפשר להשיג הכול, אבל צריך לתת הכול. צריך להתעורר ולומר: אני לא אתן לעצמי להיות שבור או מובס שוב.

ולפעמים, הכי חשוב – פשוט לשחרר. לשחרר את מה שהיה, את מה שאמרו לנו, את מה שעשו לנו, את כל מה שעוצר אותנו. יש לנו חלום – לקנות בית, לשפר מערכות יחסים, להוציא את המשפחה מהמצב הכלכלי הקשה, לרדת במשקל, או כל דבר אחר. ברגע שאנחנו מחליטים באמת, נלחמים על זה ומסרבים לוותר, דברים מתחילים לזוז.

כשנמאס לנו להיות באותו מצב, כשאנחנו באמת עייפים מהכאב, מהלחץ, מהמינוס בבנק, מחוסר ההערכה – אז מגיע הרגע שבו אנחנו מנצחים. החיים האלה הם על משמעת, על נחישות, על להיות "רעבים" ולהשיג את מה שמגיע לנו.

כשהכול מתפרק, וכשנראה שאין יותר כוחות – זה בדיוק הזמן לקחת אחריות ולהתקדם. הרבה ממה שאנחנו עושים זה בשביל תשומת לב, בשביל הרושם. אבל האמת? זה לא באמת חשוב מה אחרים חושבים. מתי נעשה את מה שאנחנו יודעים שאנחנו חייבים לעשות? כי אם לא עכשיו, מתי?

זה הרגע להודות במה שהיה – במה שאמרו, במה שפגעו, במה ששבר – ואז לשחרר את זה. אין ברירה אחרת, פשוט לשחרר. הכוח של החלומות שלנו הוא זה שיכול להרים אותנו – בין אם זה חלום על בית חדש, על מערכת יחסים טובה יותר, על להוציא את המשפחה מהמצב הקשה, או אפילו חלום על ניצחון בקרב הפנימי שלנו.

ברגע שאנחנו נוגעים בחלום הזה – מרגישים אותו, מריחים אותו – משהו משתנה. כי מי שמסרב להישאר באפלה, מי שמסרב להישאר בצללים או לחיות תחת לחץ, פחד וחרדה – זה מי שמנצח. ברגע שנמאס לנו להיות מתויגים ככישלון, כחלשים, כלא מספיק טובים – זה הרגע שבו אנחנו מתחילים לנצח.

כולם רוצים "נתח מהעוגה" של החיים, אבל העוגה לא הולכת לגדול. אם אנחנו רוצים את החלק שלנו, נצטרך להילחם עליו. זה עניין של משמעת ושל רעב להצליח. אם יש לנו מטרה, אם יש משהו שאנחנו מאמינים שנולדנו לעשות – האם אנחנו מוכנים לדחוף את כל מה שעומד בדרכנו כדי להשיג את זה?

מי שיש לו "מנטליות של כלב" – לא מוותר. הכלב רץ, הכלב נלחם, הכלב רעב – ואין מה שיעצור אותו. כשהוא רעב, הוא יוצא לציד. ככה גם אנחנו צריכים להיות: להילחם, להתרכז, ולא לוותר עד שאנחנו משיגים את מה שאנחנו רוצים.

למה אתה לא משיג את מה שאתה רוצה? כי אתה פשוט לא רעב מספיק. כאב הוא בלתי נמנע. הוא תמיד יהיה שם, אבל כשמדברים על מנטליות של אנדרדוג, האנדרדוג הוא מי שהחליט שהוא לא הולך לחיות עוד בכישלונות שלו. הוא לא מוכן לחיות במציאות שאחרים קבעו לו. המציאות שלכם אולי אומרת שאני לא מספיק טוב, שאני לא יכול לעשות את זה, שאני לא אסיים היום. אבל המציאות שלי אומרת שכל מה שיש לי הוא בדיוק מה שאני צריך.

אני לא נשאר מאחור. אני מתקדם קדימה. בכל יום יש מישהו שעושה משהו שאתה לא מוכן לעשות כדי להבטיח את העתיד שלו. וכשאתה מתחיל את היום עם הגישה הזו, הרשימה של האנשים שעוקפים אותך תתחיל להצטמצם.

אתה חייב להקדיש זמן ליצירתיות, לבנות צבא של אנשים כדי להגשים את הייעוד שלך. זה אומר להתחבר, להרחיב את הרשת שלך, ללמוד מכל כישלון והצלחה. מי שלוקח הערות הוא זה שעושה את הכסף. מי שמרוויח הוא מי שמתעד, כי קשה להגשים דברים שלא כתובים. תן לי להיכנס לחדר עם 100 אנשים, ואני אהיה זה שיקשיב הכי טוב, שילמד הכי הרבה, שיצחק הכי הרבה, ושייקח הכי הרבה הערות.

תפסיק לחכות ש"תרגיש מוכן". תפסיק לחכות שדברים יתבהרו. תפסיק לחכות שמישהו יבוא להציל אותך. אף אחד לא בא. אף אחד לא יביא לך את המשאבים שאתה צריך. לפעמים אתה חייב להיות יצירתי. אתה לבד זה שתוציא את עצמך מהמקום הכואב והחשוך הזה.

אתה צריך להחליט שנמאס לך. שזהו, אני יוצא מכאן. יש לי משימות לסיים, יש לי ייעוד להגשים. אני לא מוכן יותר לסבול.

אם אתה שומע את הקול שלי, אם אתה עייף מהמקום שבו אתה נמצא, אם אתה עייף מלא לפגוע במטרות שלך, מלא להיות ממוקד ועקבי, אני שואל אותך: האם יש בך את האומץ להמר על עצמך? תן לעולם לדחות אותך, תן לדלתות להיסגר בפניך, תן לאנשים לומר לך "לא". אבל האם יש לך את האמונה, את החוצפה, לקחת סיכון על עצמך?

העתיד שייך למי שעובד הכי קשה בחדר. אדם חכם אמר פעם: "תמיד זה נראה בלתי אפשרי עד שזה נעשה." אז תעשה את זה. אם אתה רוצה להגשים במציאות את מה שאתה רואה בדמיון שלך, אתה צריך אומץ, ביטחון עצמי, אמונה עצמית ונחישות לצאת בכל יום ולעשות את זה.

האנדרדוג, זה שנחשב לנחות, זה שמזלזלים בו, הוא הכי מסוכן. כי כשאתה במצב נואש, אתה לא משחק לפי החוקים. אתה בא לטרוף. ואם אתה שומע אותי עכשיו, ויש משהו בחיים שלך שמנצח אותך, משהו שנראה בלתי אפשרי – תתחיל להריח דם. ברגע שתתפוס את הריח, כמו כלב ציד, אתה לא עוצר. אתה רואה את מה שאפשרי, אתה מבין למה אתה מסוגל.

מול קשיים, מול אתגרים, מול כל מי שאומר שאתה לא מספיק – כאן בדיוק החלום שלך צריך להיות גדול יותר מהפחד, מהאכזבה, מהחרדה. כשזה קורה, אתה הופך להיות בלתי ניתן לעצירה. כשמישהו אומר לך שאתה לא יכול – זה רק מעיר את האריה שבך. אז תמשיך קדימה. אם זה כלכלי, רגשי, פיזי או רוחני – אתה צריך להגיע לסוף של הגרסה הישנה שלך, לשחרר את הכאב של העבר, ולהפסיק לחכות להרגיש מוכן.

תפסיק לחכות שהתנאים יהיו מושלמים. הם אף פעם לא יהיו מושלמים. אתה לא תמיד תרגיש מוכן. אתה לא תמיד תראה את הדרך. לא תמיד יהיו לך את המשאבים. לא תמיד תושיט לך מישהו יד. השאלה היא כמה אתה באמת רוצה את זה?

כמה אתה רוצה את זה? האם אתה מוכן להקריב? האם אתה מוכן לשחרר דברים מסוימים? האם אתה מוכן לעבוד קשה? האם אתה מוכן להיות עקבי? האם נמאס לך מהגרסה הנוכחית של עצמך?

הפרס מגיע למי שעובד הכי קשה בחדר. אתה יודע שעליך לעבוד קשה יותר מכולם. אתה צריך להשקיע גם אחרי שעות העבודה. לא לבזבז את הזמן על בידור, לא לבזבז אותו בצפייה בטלוויזיה כל היום, ולא להתלונן על מה שאין לך.

האדם החרוץ כבר הגיע למסקנה שאם אין לו משהו, הוא צריך להפוך לאדם שיכול להשיג אותו. החרוץ פועל בממד אחר של חוכמה ובממד אחר של יישום. הוא רודף אחרי החלומות שלו. הוא שם את הכול על השולחן.

היום הוא היום האחרון שבו תאפשר לענק הזה להתעלם ממך. אם אתה רוצה שמשהו יקרה, תצטרך לחסל את כל התירוצים. האמת היא שלכל אחד יש מטרה. אבל אם אתה לא מיישם את מה שאתה שומע, אתה לא תשיג את מה שאתה רוצה.

זה מה שאנחנו יודעים: החיים לא נעשים קלים יותר, והם לא נעשים סלחניים יותר. אנחנו פשוט מתחזקים ונעשים עמידים יותר. והאמת היא שזה כל כך נוח להמציא תירוצים. אני רוצה לתת לך כמה דברים שאתה יכול לעשות שיעזרו לך להפסיק להמציא תירוצים, שיעזרו לך להפסיק להימשך להרגל הנוחות. כי המירוץ לא ניתן לחזקים ביותר, ולא למהירים ביותר, אלא למי שמתמיד עד הסוף.

דבר אחד שאני יודע הוא שכולנו חווינו מידה מסוימת של קושי בשלב כלשהו בחיים. כולם, כל מי שמקשיב לי עכשיו, חווה מידה מסוימת של טראומה. אם אתה שומע את הקול שלי, יש לך עבודה לעשות. יש לך ייעוד להגשים. יש לך מטרה ללכת אליה. יש לך מבחן לעבור, נקודות לחבר, חדרים להיכנס אליהם, במות לעמוד עליהן, ושולחנות לשבת סביבם.

אני יודע שזה לא היה קל, אבל הגיע הזמן לנצח. אתה תצטרך חזון לפני שתוכל לנצח. אתה תצטרך לראות את זה. דוד ראה את עצמו מנצח בקרב הזה. הוא ראה את זה, הוא דיבר על זה, הוא חווה את זה. אם אתה יכול לראות את זה, אתה יכול להשיג את זה.

כולנו רוצים לעשות משהו. כולנו רוצים להיות מישהו. כולנו רוצים להגיע למקום כלשהו. אם הדברים האלה יקרו, אנחנו צריכים להפסיק להימשך להרגל של תירוצים.

כלל מספר אחד: תפסיק להשוות את עצמך לאחרים. "אני לא עושה את זה כמוהם." "אני לא מדבר כמוהם." "אני לא גבוה כמוהם." "אני לא חזק כמוהם." "אני לא עשיר כמוהם." "אין לי את המשאבים שיש להם." "הסיבה שלא הצלחתי היא כי ההורים שלי לא היו שם בשבילי." "הסיבה שלא קיבלתי מלגת לימודים היא כי המאמן שלי לא הכין לי סרטון הדגשה." מתי תסתכל במראה ותפסיק להשוות את עצמך לאחרים?

זה מה שאנחנו יודעים: זה יכול להיות מוות פתאומי או בלתי צפוי של אדם אהוב. זה יכול להיות תאונה, מחלה מסכנת חיים, פציעה חמורה, תקיפה מינית, התעללות נפשית, התעללות פיזית, טראומה רגשית, מוות אלים במשפחה, אובדן ילד, אובדן עבודה, חשיפה לסמים ואלכוהול, פוסט טראומה, דיכאון, חרדה. דבר אחד שאנחנו יודעים הוא שהקושי, העימותים והטראומות לא מבחינים בין אנשים. כולנו מכירים את הכאב.

רבים מכם שמקשיבים לי יודעים מה זה לאבד הכול. אתם יודעים מה זה לגעת בתחתית. אתם יודעים איך זה לא לקבל תמיכה. אתה יודע מה זה שמישהו משקר עליך. אתה יודע מה זה לחוות טראומה רגשית, זוגית ופסיכולוגית. וזה משנה אותך, כי אתה לא באמת יודע ממה אתה עשוי עד שעברת משהו. מעבר לפחד שלך ממתין ייעוד שמוגשם. כמה חזק אתה רוצה את זה?

מהו הענק שלך? תן לו שם. אתה תאמר לו: "לא עוד. לא תתגרה בי יותר. לא תנצח אותי יותר." כאשר הענק שלך מתגרה בך, מנסה ללכוד אותך ומזכיר לך את העבר שלך ואת המציאות שלך – הזכר לענק שלך את העתיד שלו: "אפר לאפר, עפר לעפר. לא תטריד אותי יותר." גוליית מת.

בחיים האלה תמיד יהיו מכשולים, תמיד יהיו אתגרים, תמיד יהיו ענקים. מה הכניע אותך? מהו הענק שלך? תן לו שם. האם זה פחד? האם זו חרדה? האם זה חוסר ביטחון? האם זה ספק? בחיים האלה תמיד יהיה גבר או אישה שיתמודדו מול סיכויים בלתי אפשריים. תמיד יהיו ענקים: דיכאון, חרדה, דיכוי, לחץ, עומס נפשי.

לאנשים שאין להם יעד, אין להם מטרה. נתת לעצמך להיות החוליה החלשה, מוסתר מתחת לשמיכה של תירוצים. אבל אני רק שואל אם יש כאן מישהו שיש לו חלום. האם הפכת את התירוצים שלך לגדולים יותר מהחלום שלך?

הזמן עכשיו הוא להפעיל לחץ. אני לא יודע את שמך, אבל אני יודע שיש לך חלום. אני לא יודע מאיפה אתה, או איפה אתה מקשיב לי. אולי אתה מקשיב לי בארון, בחדר השינה, במכון הכושר, במכונית, באוטובוס, ברכבת, במטוס. אני לא יודע לאן אתה הולך, אבל אני יודע שאתה הולך לאנשהו. יש לך יעד. אנשים שעושים תירוצים לא מחוברים ליעד שלהם.

אם אתה מתכוון לנצח את הענק שלך, אם אתה מתכוון לעמוד מול הסיכויים, אם אתה מתכוון להסיר את המגבלות והתיוגים, אם אתה מתכוון לצעוד ולהעיז בטריטוריה לא נודעת – אתה תצטרך לשלוט באמנות של לקום מוקדם בבוקר. יהיו זמנים בחיים שלך שבהם תצטרך להתמודד מול ענקים שאף אחד אחר לא יעמוד מולם.

שמואל א', פרק י"ז, פסוק ל"ב: "ויאמר דוד אל שאול: אל יפול לב אדם עליו, עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי." לדוד כבר היה ברור בראשו שהוא ינצח. דוד היה משוכנע לחלוטין שהוא יכניע את הפלשתים. ולרבים מכם, לעולם לא תראו את העתיד שלכם עד שתשתכנעו לחלוטין שיש בכם את כל מה שנדרש כדי להגשים את ייעודכם. אם אף אחד לא מאמין בך, אתה צריך לקבל החלטה בראש שלך – שכל מה שיש לך הוא כל מה שאתה צריך.

שמואל א', פרק י"ז, פסוק ל"ג: "ויאמר שאול אל דוד: לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו." זה מעניין אותי, כי דוד זכה לזלזול מצד מלך. דוד זכה לזלזול מצד אדם שנשא את המחלה שנקראת פחד.

ויהיו אנשים שינסו להניא אותך מלהגשים את ייעודך. הם ינסו להוציא אותך מהחלום שלך. הם יאמרו לך שהחלום שלך גדול מדי. הם יאמרו לך שהייעוד שלך לא יכול להתגשם. הם יאמרו לך שזה בלתי אפשרי להשיג את מה שהצבת לעצמך להשיג.

אבל שים לב מה דוד עשה עם הזלזול הזה. הוא לא התווכח עם שאול, הוא לא ניסה לשכנע את המלך, והוא לא חיכה שמישהו יאמין בו. הוא כבר היה משוכנע בתוך עצמו, והוא פשוט הלך. הוא לא לקח את השריון של שאול, כי הוא ידע שכל מה שיש לו – הרועה, הקלע, האמונה – הוא בדיוק כל מה שהוא צריך. זה כל ההבדל בין מי שמנצח את הענק שלו למי שנשאר בעמק ומסתכל עליו מרחוק.

וזה מוסר ההשכל של כל הדברים שאמרתי לך כאן: הענק שלך לא ימות מרוב שתחשוב עליו, ולא מרוב שתשווה את עצמך לאחרים, ולא מרוב שתחכה להרגיש מוכן. הוא ימות ביום שתיתן לו שם, תחליט בראש שלך שאתה מנצח, ותקום מוקדם בבוקר ותצא אליו. דוד לא היה הגבוה בחדר ולא החזק בחדר, הוא היה הרעב בחדר. תהיה הרעב בחדר. גוליית מת – עכשיו לך ותעשה את זה.