שטות דקדושא - חטיפת המצוות

בתורת החסידות יש מושג שנקרא "שטות דקדושה".

מה זה אומר? העולם רגיל לחשוב שאדם אובססיבי, אחד שלא רואה בעיניים, שמוכן לעזוב הכל, להסתכן וללכת עד הסוף בשביל המטרה שלו – הוא "משוגע", הוא פועל בחוסר היגיון. אבל בעל התניא מסביר שזה בדיוק ההבדל בין חיים של שקר לחיים של אמת.

חז"ל אומרים: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". הקליפה והיצר הרע גורמים לאדם לעשות שטויות בשביל דברים זמניים. אבל החסידות אומרת – כדי להגיע למקום האמיתי שלך, לתכלית שלך, אתה צריך להשתמש באותו מנגנון בדיוק, אבל הפוך: אתה צריך "שטות דקדושה". אתה צריך להיות אובססיבי ברמה שהעולם הרגיל והבורגני יחשוב שהשתגעת!

המקור לזה מגיע מדוד המלך. כשהוא העלה את ארון ה' לירושלים, הוא רקד, קפץ ופיזז בכל הכוח שלו, בלי לדפוק חשבון למעמד שלו כמלך. מיכל אשתו הסתכלה עליו מהחלון, בזתה לו בלב ואמרה לו: "מה אתה עושה? אתה מלך! אתה מבזה את עצמך מול השפחות והעם!".

ומה דוד המלך עונה לה? תשובה שמפרקת את כל ה"נורמליות" המדומה של העולם: "וְנִקַּלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי". דוד אומר לה: בשביל מה שאני מאמין בו, בשביל הקשר שלי עם הקב"ה והתכלית שלי – אני מוכן להיות עוד יותר זול, עוד יותר "משוגע" ועוד יותר אובססיבי. לא מעניין אותי מה יגידו, לא מעניין אותי הסטטוס, ולא מעניין אותי ה"פאסון" של העולם.

כשאתה רוצה משהו באמת, כשאתה נלחם על החיים שהקב"ה הועיד לך – אתה לא יכול להיות "ילד טוב ונחמד" שמבקש רשות מהסביבה שלו. אתה חייב להיכנס למצב של אובססיה. מצב שבו הדבר היחיד שמנהל אותך זו המטרה. אם אתה לא מוכן שהעולם יקרא לך "משוגע" בשביל החלומות שלך, זה פשוט אומר שאתה עדיין מעדיף את הכבוד המדומה והנוחות של מצרים, על פני המלחמה האמיתית של החיים שלך.

בקבלה (בתורת האר"י הקדוש) מוסבר מושג עצום שנקרא "חטיפת המצוות" או "חטיפת האורות". המקובלים מסבירים שבעולם הזה, האורות הכי גבוהים, ההצלחה הכי גדולה והייעוד האמיתי של האדם – נמצאים עמוק בתוך עולם הקליפות והסטרא אחרא.

היצר הרע והשגרה לא ייתנו לך את החיים שלך במתנה על מגש של כסף. הם לא יגידו לך "בבקשה, הנה הזמן שלך, הנה הכסף שלך, הנה ההגשמה שלך". המערכת של העולם הזה בנויה כדי להחזיק אותך קטן וכבוי.

לכן, חז"ל אומרים משפט חותך: "חטוף ואכול, חטוף ושתי" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין). החסידות מפרשת את זה בצורה קטלנית: אם אתה רוצה את החיים שלך, אתה צריך להיות חטפן! אתה צריך לבוא באובססיביות ולחטוף את מה שמגיע לך.

אתה לא מחכה שיהיה לך "זמן פנוי" – אתה חוטף אותו מהשגרה. אתה לא מחכה שהסביבה תפרגן לך – אתה חוטף את המטרות שלך בכוח האמונה והרצון שלך. בקבלה כתוב שצדיקים גדולים היו פועלים בבחינת "גנב" או "חטפן" מול כוחות הטומאה. המשמעות הפסיכולוגית של זה לחיים שלך היא חולנית: אם אתה לא תהיה אובססיבי ותילחם כמו אריה כדי לחטוף את החיים שלך מתוך הבוץ של השגרה, אף אחד לא יבוא להציל אותך. המציאות תמשיך לגנוב לך יום אחרי יום, עד שלא יישאר לך כלום.