פרשת ויקהל: העבודה מפריעה לי באמצע החיים

1. הבת שלי לא הפריעה לי באמצע העבודה. העבודה הפריעה לי באמצע החיים.
2. כתוב "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה", לא "נעשה". כשאוהבים את מה שעושים, המלאכה נעשית לבד.
3. השורש של "מלאכה" הוא מלך. מלך לא עובד, מלך עושה מה שהוא רוצה.
4. כל אדם נולד עם ברכה וכישרון ייחודי. הקשיים מתחילים כשעושים הפוך מהמתנה.
5. אנחנו מחפשים עבודה ולא מבינים שהעבודה כבר נמצאת אצלנו.

כולנו בטוחים שכדי להתפרנס בכבוד אנחנו צריכים לעבוד קשה, אבל אף אחד לא שם לב שהתורה אומרת את ההפך הגמור.

פעם אחת הבת שלי נכנסה אלי למשרד והייתי באמצע שיחת טלפון חשובה. איך שהיא פתחה את הדלת, דעתי הוסחה מהשיחה, ובאופן אוטומטי ואינסטינקטיבי לחלוטין שמתי את היד על הטלפון כדי שהצד השני לא ישמע, ואמרתי לה: "תסגרי את הדלת, את מפריעה לי באמצע העבודה!". סימנתי לה לצאת מהמשרד, והאמת היא שזה היה עם פרצוף מעט כועס.

איך שהיא סגרה את הדלת, הלב שלי דפק בעוצמה, כי נפל לי אסימון מאוד חשוב לגבי החיים, והבנתי שהמשפט שאמרתי לה לא היה נכון בעליל. היא לא הפריעה לי באמצע העבודה. העבודה מפריעה לי באמצע החיים!

ברגע שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו עושים את מה שאנחנו באמת רוצים לעשות בחיים, אנחנו לא קוראים לזה עבודה, אנחנו קוראים לזה חיים. וכשזה קורה, ה"עבודה" שלנו מתחילה להיעשות לבד, באופן טבעי. אנחנו לא באמת נתאמץ לעבוד, אלא ניהנה ממה שאנחנו עושים. ואז היכה בי משהו נוסף.

"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה". אנחנו קוראים פסוקים, ולפעמים אנחנו לא מתעמקים להבין באמת מה המשמעות שלהם.

שימו לב למילים: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה". קודם כל, המילה עבודה לא כתובה כאן. כתוב "מלאכה". השורש של המילה "מלאכה" זה מלך! מלך לא עובד. מלך עושה מה שהוא רוצה לעשות.

ודבר שני, והרבה יותר משמעותי מבחינתי, שימו לב לניקוד: "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה". לא כתוב שששת ימים אנחנו נעשה מלאכה. כתוב שששת ימים המלאכה "תֵּעָשֶׂה", לבד! כי כשאנחנו עושים את מה שאנחנו באמת רוצים לעשות, אנחנו נאהב את מה שאנחנו עושים, וכשאנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, אנחנו נרגיש בחוש שהקב"ה עושה בשבילנו את המלאכה. זה ממש לא ירגיש לנו כמו עבודה, וזה ממש לא ירגיש קשה.

אבל איך מגיעים לזה? יחסית פשוט: כשנשתמש במתנה שהקב"ה נתן רק לנו. מה המתנה הזאת? תפסו ראש, התשובה נמצאת בפרשת הבריאה, ואלו הפסוקים: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ". ובסוף הבריאה: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד".

בשנייה הראשונה שאדם נולד, הוא מקבל מתנה. באותה השנייה שהוא נולד, הוא מתברך בכישרון שרק הוא קיבל. לא קיים אדם אחד בעולם שאין לו כישרון ייחודי משלו, ואין אפילו אדם אחד בעולם שלא קיבל ברכה מהקב"ה.

הקשיים שלנו בחיים מתחילים כשאנחנו עושים הפוך ממה שהקב"ה בירך אותנו. הבעיות שלנו מתחילות כשאנחנו עושים הפוך מהמתנה שקיבלנו.

נכון, אנחנו צריכים להתפרנס, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לשכוח מי אנחנו ומה אנחנו באמת רוצים. אנחנו מאבדים את עצמנו בדרך לפרנסה, ואנחנו לא חושבים מה אנחנו באמת רוצים ואיך אנחנו באמת רוצים לחיות את החיים שלנו. אנחנו חיים בדמיון שהכסף שנרוויח הוא זה שיביא לנו את החיים שאנחנו רוצים, שהמכונית החדשה שנקנה היא זו שתיתן לנו את ההרגשה שאנחנו מחפשים.

אם אנחנו מדברים על כסף ופרנסה, אנחנו חייבים להבין ולהפנים שקיבלנו כישרון שיכול להביא אלינו את הפרנסה בהרבה יותר קלות. אבל הבעיה היא שאנחנו הולכים לחפש עבודה. אנחנו מחפשים עבודה, ואנחנו לא מבינים שהעבודה כבר נמצאת אצלנו.

מה שיפה בכל הסיפור כאן, זה שכתוב: "ויברך אותם אלוהים". יש לנו ברכה מעיקר הדין. ואז כתוב: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". החיים שלנו יכולים להיות "טוב מאוד", ואנחנו לוקחים אותם והורסים אותם בידיים שלנו.

איבדנו שליטה על החיים שלנו, וכל אדם, לפי דעתי, חייב לחפש ולרדוף אחרי התכלית שלו, גם אם זה ייקח לו את כל החיים. כי כשבעזרת ה' נגיע לזה, לפי הקב"ה, החיים שלנו יהיו "טוב מאוד".

אז בפעם הבאה שמישהו שאתם אוהבים פותח לכם את הדלת באמצע שיחה חשובה, תעצרו לשנייה ותשאלו את עצמכם: מי באמת מפריע למי כאן? אם העבודה מפריעה לכם באמצע החיים, זה סימן שעוד לא מצאתם את המלאכה שלכם, זו שנעשית לבד. לכו לחפש את הברכה שקיבלתם ביום שנולדתם, כי היא כבר אצלכם.