למה הקב"ה לא מקשיב לך? התשובה בדיבר הראשון

1. "אלוהים" הוא ריבוי של "אל", כלומר כוח. הדיבר הראשון אומר: כל הכוחות כולם הם של הקב"ה בלבד.
2. כשאתה מאשים את מי שדפק לך את הרכב או כועס על השוטר, אתה מייחס את כוח הקב"ה לאדם ועובר על "לא יהיה לך אלוהים אחרים".
3. החיים קשים "כי פנה אל אלוהים אחרים": הסתר הפנים מגיע כשמעבירים את הכוח למישהו אחר.
4. הקב"ה מבקש שתזכור אותו לא כבורא העולם, אלא כמי שהיה לצידך ברגעים הקשים והוציא אותך לחירות.
5. נבראת כדי שיהיה לך טוב. מימוש התכלית שלך הוא הדרך לחיים טובים, וכל המצוות הן נגזרת של הביטחון הזה.

חיים קשים? צועקים לקב"ה והוא לא מקשיב? בואו תבינו מה הסיבה, ובואו ביחד נפתור אותה אחת ולתמיד. אנשים חושבים ששבת זה דבר חשוב, תפילין זה דבר חשוב, כשרות זה דבר חשוב. אבל אם מסתכלים על שתי הדיברות הראשונות מעשרת הדיברות, מבינים דבר מצמרר שהופך לגמרי את כל מה שחשבנו עד עכשיו.

שלא תבינו לא נכון: שבת זה כן חשוב מאוד, תפילין זה כן חשוב מאוד, כשרות זה כן חשוב מאוד. אבל יש משהו אחד שמגיע הרבה לפני כל המצוות, והוא עולה מעל הכל, וכל שאר המצוות הן רק נגזרת של הדבר היחיד הזה. תקשיבו טוב לפסוק הבא עם שתי הדיברות הראשונות, ואחרי שננתח את מה שכתוב בו, החיים שלכם ישתנו לגמרי, בדיוק כמו שקרה לי.

הפסוק אומר: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים - לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ". תפסו ראש: כמו שכבר אמרתי הרבה פעמים, הפירוש של המילה "אלוהים" הוא ריבוי של המילה "אל", והפירוש המילולי של המילה "אל" הוא כוח. משמע, הפירוש של המילה אלוהים הוא כל הכוחות כולם.

אז הדיבר הראשון אומר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים", והפירוש של הפסוק הוא: "אני הכוח שהוציא אותך ממצרים ושחרר אותך מעבדות". הדיבר השני אומר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ", כלומר: "לא תייחס שום כוח, ולא יהיה לך שום כוח אחר בעולם הזה חוץ ממני".

אתן דוגמא כדי שזה יהיה ברור. מישהו דפק לך את הרכב והאשמת אותו. זה אומר במילים אחרות שחס ושלום אמרת לקב"ה באותו הרגע: "הקב"ה, שב בצד, לך אין כוח, והכוח עכשיו נמצא אצל זה שדפק לי את הרכב". מה עשית פה? ייחסת את הכוח של הקב"ה למישהו אחר, ועברת על הדיבר של "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ".

עוד דוגמא? אם שוטר נתן לך דו"ח וכעסת עליו, אמרת לקב"ה באותו הרגע: "הקב"ה, שב בצד, לך אין כוח". במילים אחרות, ייחסת את הכוח של הקב"ה לשוטר, ושוב עברת על "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ".

אבל בואו תבינו משהו הרבה יותר מצמרר. הפסוק הבא יענה לנו על השאלות: למה יש לנו צרות בחיים, ולמה כביכול הקב"ה מסתיר מאיתנו פנים. שימו לב לפסוק: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה - כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים". למה יש לנו חיים קשים? "כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים". אנחנו לוקחים את הכוחות של הקב"ה ומייחסים אותם למישהו אחר, ואז הוא, כביכול, מסתיר מאיתנו את פניו.

שימו לב חברים: העולם הזה נברא בשביל תכלית, ולכל אחד ואחת מאיתנו יש תכלית אישית משלו. ברגע שאנחנו מגלים מי אנחנו, מה התכלית שלנו ואיך להוציא אותה לפועל, אנחנו עוזרים לקב"ה לממש את תכלית העולם. ומן הסתם, כשאנחנו עוזרים לקב"ה לממש את תכלית העולם, הקב"ה עוזר לנו לממש את התכלית שלנו. ככה פשוט.

אז הדיבר הראשון אומר בפשטות: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". הקב"ה אומר לנו: "אל תזכור אותי בגלל העובדה שאני זה שבראתי את העולם, שכביכול זה הרבה יותר גדול והרבה יותר מרשים מכל דבר אחר. תזכור אותי שאני הייתי שם לצידך ברגעים הקשים במצרים, ושיחררתי אותך מעבדות לחירות".

והדיבר השני אומר בפשטות: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ". "אני זה שמחייה אותך, אני זה שמחזיק אותך, אני זה שמציל אותך, ואני זה שיוביל אותך לחיות את החיים שלך בצורה הכי טובה. כי המטרה הראשית שבגללה בראתי אותך ושמתי אותך בעולם הזה היא כדי שתתענג ושיהיה לך טוב. והדבר היחיד שאתה צריך לעשות כדי שבאמת תחיה חיים טובים ומאושרים הוא לממש את התכלית שלך בעולם, ולא לייחס את הכוחות שלי לאנשים אחרים".

אז בפעם הבאה שמישהו דופק לך את הרכב, שוטר נותן לך דו"ח, או שמישהו מאכזב אותך, תעצור רגע לפני הכעס ותשאל את עצמך: למי אני מייחס עכשיו את הכוח? ברגע שתחזיר את הכוח למי שהוא באמת שייך לו, ההסתר פנים נעלם, והקב"ה חוזר להקשיב. תבטחו בקב"ה ותזכרו שכל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד.