גזלן היתומים: למה אין דבר כזה אדם רע, יש אדם שרע לו

1. התורה מחייבת על שור פי חמישה ועל כבש פי ארבעה, כי היא מתחשבת גם בצער של הגנב שסחב את הכבש על הכתפיים.
2. אדם שהיה ישר כל חייו יכול להתחיל לגנוב מתוך אי נוחות וייאוש, לא מתוך רוע, כשאין לו איך להאכיל את הילדים.
3. אתה אף פעם לא יודע מי עומד מולך ומה מסתתר מאחורי המעשים שלו, ולכן אסור לשפוט לפי מעשה אחד.
4. אדון לוי צעק על בעל החנות, סגר לו את העסק, ורק אחר כך גילה שהקבלה נועדה לשמור על כבוד הילדים.
5. אין דבר כזה אדם רע, יש אדם שרע לו, וזה רע לו באופן זמני.

שמות כ"א פסוק לז: "כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמישה בקר ישלם תחת השור וארבעה צאן תחת השה". הכתוב בא להגיד שבמידה ואדם גונב שור והרג אותו או שמכר אותו, הנזק שהוא ישלם על פי דין הוא כפול חמש, דהיינו חמישה שוורים. ובמידה ואדם גונב כבש והורג אותו או מוכר אותו, ישלם כפול ארבע, דהיינו ארבעה כבשים. מדוע?

יוצא שלפעמים אדם עושה דברים מתוך אי נוחות. ולמה אני משתמש במונח "אי נוחות" ולא, נגיד, מתוך רוע או מתוך תאווה מסוימת? כי כשאדם נקלע למצב מסוים שלא נוח לו, במילים אחרות הוא לא רגיל במצב הזה, הוא מתחיל לעשות דברים שהוא לא רגיל לעשות בדרך כלל, ולרוב אלו דברים שהוא אף פעם לא עשה לפני כן.

לדוגמה: בדרך כלל הגבר בבית הוא זה המפרנס, ועליו מוטלת האחריות של הפרנסה. נגיד שלאותו הגבר יש עסק משגשג והוא מרוויח יפה. לאחר תקופה שהעסק עובד כמו שצריך, פתאום מתחילות הצרות: לקוחות לא מרוצים, אנשים כועסים על השירות או על המוצרים, או שפתחו מולו חנות שמוכרת בדיוק את אותם מוצרים שהוא מוכר, ולאט לאט, חס ושלום, הוא מתחיל לאבד את פרנסתו. לאחר תקופה של ירידה במכירות הוא מתחיל להיקלע לחובות כבדים, מס הכנסה רודפים אחריו וכו'. התמונה כבר ברורה: נגמר לו הכסף, הוא בחובות ואין לו איך להביא פרנסה לביתו.

תחשבו על זה רגע ותיכנסו לסיטואציה: אבא עם חמישה ילדים, ואין לו איך להביא פרנסה הביתה! לא נעים בכלל. זה תסכול שאין כדוגמתו! ואני לא מדבר עכשיו על אדם עצלן שלא רוצה לעבוד. זה בנאדם שעבד כל החיים בשביל העסק, הצליח ונפל. מה הוא עושה עכשיו?

כשאדם נקלע חס ושלום למצב כזה, הוא מתחיל לשקוע במחשבות ותכנונים עם עצמו איך לצאת מהבוץ. ולרוב, כשהוא רואה שהוא מנסה לבצע כל מיני רעיונות שעלו לו לראש והוא לא מצליח, הוא שוקע בייאוש. ומכאן הדרך לגנוב אוכל או כסף לאוכל היא מאוד פשוטה. כי לאחר ניסיונות כושלים ומחשבות מרובות על "מה אני עושה עכשיו? איך אני יוצא מהבוץ? איך אני מאכיל את אשתי ואת הילדים?!" בדרך הישרה, מתחילות לצוץ מחשבות "לא כל כך ישרות" על דרך הקיום. העיקר להאכיל את המשפחה, ואותו אדם שהיה ישר כל ימי חייו מתחיל לגנוב.

אז היסוד הראשון שאפשר לקחת ממה שאמרנו עד עכשיו הוא לדון את האדם לכף זכות, כי אתה אף פעם לא יודע מי עומד מולך ומה מסתתר מאחורי מעשיו. ונמחיש בסיפור מפורסם שנקרא "גזלן היתומים".

ככה זה נראה מהצד: מזלם של משפחת כהן לא שפר עליהם. לא היה להם כסף לאכול, וההורים היו מתביישים לצאת מהבית. הילדים הקטנים היו מרחמים מאוד על ההורים שלהם, והם אלו שהיו יוצאים מהבית עם בגדים קרועים לקבץ נדבות ואוכל. רוב חייהם הם חיו מן היד לפה בקושי רב, ובני העיר הרחומים מסייעים בידם, אך חייהם היו קשים מנשוא.

יום אחד באו לחנות הבשר לקנות חתיכת בשר קטנה לחג, שלמרות מצבם הקשה הם עשו כל מאמץ ואת דרך התורה לא עזבו. אדון לוי, בחור אחד, עמד בתור לקופה לאחר הילדים ועקב אחריהם בעיניים רחמניות. הילדים הניחו את חתיכת הבשר הקטנה שבחרו על המשקל שבחנות, והמוכר הגיש להם את הקבלה לשלם. אדון לוי, שראה באקראי את הסכום המודפס לתשלום, נזעק לפתע והקים קול צעקה: מדוע אתה גוזל את המסכנים האלו? כל כך הרבה כסף לקחת להם, איך אתה מנצל אותם?! מיד פרסם מודעות נגד בעל החנות שאסור לקנות ממנו, עד שסגר את החנות והגיע לחרפת רעב בעצמו.

האם אנחנו מסוגלים לדון מקרה כזה לכף זכות? זה הסיפור האמיתי: לאחר ימים אחדים נודעה לו טעותו הגדולה. בעל חנות הבשר היה נותן לילדים מדי שבוע ובכל חג בשר בחינם, וכדי שלא יתבזו הילדים, היה נותן להם קבלה שכלל אינה שייכת להם, כדי ששאר הקונים לא ישימו לב שהם מקבלים בחינם. לאחר שהתברר לאדון לוי שכל זה היה כדי לא לבייש את הילדים, והם כלל לא היו משלמים את החשבון, נתמלא צער ומיד ביקש סליחה מבעל החנות. אך זה היה כבר מאוחר.

ככה גם אנחנו. אנחנו ממהרים לשפוט אנשים מהר מדי, וזה מה שמביא אותנו לכעס על אותו אדם. אם אדם היה יודע באמת מה עובר על אותו האדם כשהוא שופט אותו עכשיו משפט שדה מהיר, בטוחני שהוא היה דן אותו לכף זכות.

נחזור לפסוק שלנו שאומר שצריך לשלם חמישה שוורים על שור אחד, וארבעה כבשים על כבש אחד. אז למה זה באמת ככה? שימו לב עד כמה התורה מדקדקת עם האדם גם לחובה וגם לזכות, גם לטובתו וגם לרעתו, אבל היא תמיד מתחשבת בכל מה שקורה עם אותו האדם מסביב, ולא שופטת אותו רק על המעשה שעשה באותו הרגע.

כדי לגנוב שור, אתה ניגש אליו, מגרה אותו קצת עם אוכל או מכעיס אותו עם איזה דגל אדום על טוסטוס, והוא כבר ירדוף אחריך לאן שאתה רוצה. כבש זה לא ככה. כדי לגנוב כבש, צריך לקשור לו את הידיים והרגליים, להרים אותו על הכתפיים ולסחוב אותו לאן שאתה רוצה. עכשיו, הכבש זו חיה שרובצת על רצפה, דשא, בוץ וכל מיני מקומות לא הכי נעימים, והיא מתלכלכת ונרטבת בכל הצמר שיש לה על הבטן. והגנב בא ו"הופ", על הכתפיים. לא הכי נעים. התורה אומרת: על הצער הזה של הלכלוך ועל חוסר הנעימות, תשלם אחד פחות.

וזהו היסוד השני: תדונו לכף זכות, כי אתם לא יודעים מה אותו אדם עבר בחיים, או מה אותו אדם עובר עכשיו באותו הרגע שאתם שופטים אותו. ואל תשפטו אותו לפי מעשה אחד שאתם רואים, כי לרוב אין דבר כזה בעולם אדם רע. יש אדם שרע לו, וזה רע לו באופן זמני. לכולנו יש לב רחמן, ותאמינו לי שאם נחזיר את האדם שאיבד את העסק הנ"ל למצב שהוא היה כשהעסק עבד ושגשג, כנראה שאם תבדקו טוב טוב תגלו שהוא היה אדם טוב שעוזר למשפחות נזקקות ועושה הרבה חסדים.

אז בפעם הבאה שאתה רואה מישהו עושה מעשה שנראה לך רע, תיזכר באדון לוי שצעק בחנות הבשר, ותיזכר בגנב שסוחב את הכבש על הכתפיים. התורה עצמה עוצרת רגע לפני הדין ושואלת מה עבר על האדם הזה. תעשה גם אתה ככה. תשאל קודם, תבין קודם, ורק אחר כך תחליט. ככה לא תצטרך לבקש סליחה כשכבר יהיה מאוחר, וככה תגלה שרוב האנשים שמסביבך הם בדיוק כמוך: אנשים טובים שלפעמים רע להם.