בזעת אפך תאכל לחם – איזו זיעה אתה בוחר?

1. אין בחירה בין טוב לרע, יש בחירה אחת: להתקדם ולהתפתח באופן אקטיבי ורציף, או לא. מי שלא בוחר בטוב, בוחר ברע.
2. הרע הוא כמו חושך: הוא לא צריך שיפעילו אותו. מספיק שהנר כבה, והחושך בא לבד.
3. לא משלמים לנו על זמן אלא על הערך שאנחנו מכניסים לתוך הזמן. העלה את הערך שלך והתשלום יעלה.
4. כדי לשנות מציאות גשמית חייבים לשנות את האופי הרוחני: את התכונות, את מי שאנחנו.
5. יש שתי דרכים להזיע: בעבודה קשה על החלום של מישהו אחר, או בעבודה קשה על עצמך ועל החלום שלך.

כמעט רובנו תקועים בקללה של "בזעת אפך תאכל לחם". וכשאני אומר בסרטונים שלי כל כך הרבה פעמים שיש דרך אחרת, שהיא הרבה יותר נוחה והרבה יותר פשוטה להתפרנס מאשר עבודה קשה, אנשים מרימים גבה וישר שולפים לי את הפסוק: "בזעת אפך".

אז אחת ולתמיד, בואו נעשה סדר עם הקללה הזאת. נסביר בפשטות מה הפסוק הזה באמת אומר, ונבין ביחד איך אפשר להפסיק לחיות בקללה הזאת ואיך אנחנו יכולים כן לחיות בברכה. ועם זה אי אפשר להתווכח, כי אני בעצמי הייתי בשני המצבים, והיום אני גם עוזר לאנשים להגיע לפתרון בכוחות עצמם.

נכון, קיבלנו קללה, והיא אומרת: "בזעת אפך תאכל לחם". במילים אחרות, כדי לאכול לחם אנחנו נצטרך כביכול להזיע, לעבוד קשה ולטרוח בשבילו. אבל מה זה אומר "לטרוח"? במה לטרוח? ואיך אנחנו יכולים לחיות כמו שאנחנו באמת רוצים לחיות? שימו לב.

נתחיל עם הבסיס. כמו שאמרתי בכל כך הרבה סרטונים, אין לנו באמת זכות בחירה בין שני דברים, טוב ורע, אלא יש לנו זכות בחירה בדבר אחד: או לעשות טוב, להתקדם, ללמוד ולהתפתח באופן אקטיבי ורציף בלי הפסקה, או שלא. ומספיק שאנחנו לא מתקדמים ומתפתחים באופן אקטיבי ורציף בלי הפסקה, אוטומטית אנחנו בוחרים ברע באופן אקטיבי.

דוגמה זריזה: אם אני נכנס לחדר חשוך עם נר דולק, הוא מגרש הרבה מהחושך, אבל בתנאי אחד: שהוא דולק באופן אקטיבי ורציף בלי הפסקה. מספיק שאני אכבה את הנר, החושך בא לבד. הכוח הרע, או הכוח השלילי בעולם כמו שאני קורא לו, הוא כוח שפועל אקטיבית באופן קבוע. אנחנו לא צריכים להפעיל אותו בעצמנו.

אז במשפט אחד: אם אנחנו לא בוחרים אקטיבית בטוב, אנחנו בוחרים אקטיבית ברע.

איך כל זה קשור לקללה של "בזעת אפך"? קודם כל בואו נבין את הפסוק: "בזעת אפך תאכל לחם". זה אומר שברגע שתגיע הזיעה לאף שלך, במילים אחרות אחרי עבודה קשה, אז תזכה לאכול לחם, להתפרנס. נכון, אנחנו צריכים לעמול כדי להתפרנס, כי אדם לעמל יולד. השאלה היא איזה עמל.

רוב האנשים חושבים שהשוק משלם לנו שכר על הזמן שאנחנו עובדים, לפי שעה במילים אחרות. אבל זו טעות יסודית. למה? כי לא משלמים לנו על זמן, אלא משלמים לנו על הערך שהכנסנו בתוך הזמן. וזו הסיבה שיש אחד שמרוויח 40 שקלים לשעה, והשני מרוויח 500 שקלים לשעה. ואם משלמים לנו על הערך שאנחנו מכניסים לתוך הזמן, זה אומר שאם אנחנו נדאג להעלות באופן משמעותי את הערך של מי שאנחנו, אז התשלום יעלה בצורה משמעותית.

בפשטות: כדי לשנות מציאות גשמית, אנחנו חייבים לשנות את האופי הרוחני שלנו. את התכונות שלנו. את מי שאנחנו.

אם נעבוד יותר קשה על עצמנו מאשר בעבודה שלנו, ונחזק את המוטיבציה, את האמונה, את הביטחון העצמי, את המשמעת העצמית ואת כל התכונות הרוחניות שלנו, אז הערך שלנו יעלה, ואיתו ביחד גם הפרנסה.

הרוב הגדול של האנשים עובדים בעבודה שהם לא הכי אוהבים. הם מתפלאים למה החיים שלהם תקועים במקום, והם לא מבינים שהחיים שלהם לא תקועים. זה הם בעצמם תקועים.

"בזעת אפך תאכל לחם" – נכון. "אדם לעמל יולד" – גם נכון. השאלה היא איזה עמל אנחנו בוחרים. או עבודה שתכניס לנו משכורת מינימום, תמנע מאיתנו להיות עם המשפחות שלנו, תתקע אותנו בחיים שאנחנו לא באמת בוחרים, ואולי, אולי, אולי, בדחילו ורחימו, בדרך נקבל העלאה קטנה במשכורת שעדיין תשאיר אותנו בגדר שורדים. או שנעבוד קשה מאוד על עצמנו: נלמד, נתפתח, נגביר את הדימוי העצמי, נעלה את הביטחון העצמי, נחזק את האמונה ונוסיף לתוך המוח שלנו הרבה מאוד ידע והרבה מאוד ערך, שאחר כך יהיה שווה בשוק הרבה מאוד כסף.

אז אחים ואחיות שלי יקרים, יש לנו שתי דרכים: או לעבוד קשה בעבודה, או לעבוד קשה על עצמנו. במילים אחרות, או שהזיעה לאף תגיע מעבודה קשה בהגשמת חלום של מישהו אחר, או מהגשמת החלום שלנו.

הקללה לא נעלמת, הזיעה תמיד תהיה. אבל הבחירה איפה היא תטפטף, היא שלנו. מי שמשקיע את העמל שלו בעצמו, בידע שלו, באמונה שלו ובתכונות שלו, מגלה שהקללה הופכת לברכה, ושהלחם מגיע בשפע. בחרו היום באיזו זיעה אתם רוצים לאכול את הלחם שלכם.