למה הקב"ה ברא את האדם אחרון? קודם בונים ארמון, ואז מביאים את המלך

זוכרים את מעשה בראשית?

במעשה בראשית כתוב שאלוהים ברא את האדם רק ביום השישי אחרי שהוא ברא את כל העולם. למה רק ביום השישי? כי קודם כל בונים את הארמון, את הממלכה, מכניסים את השומרים ואת המשרתים – ורק אחר כך מביאים את המלך. איך כל זה קשור אלינו? שימו לב טוב: אנחנו בני האדם חיים בשלושה ממדים:

עבר: זה הזיכרון שלנו, וככל שהזיכרון שלנו יהיה יותר עשיר – זה מה שיקבע את הפעולות שאנחנו נפעל.

הווה: זהו ניסיון החיים שלנו.

עתיד: זה הדמיון. ככל שהדמיון שאנחנו מסוגלים לדמיין יותר עשיר ויותר ויזואלי – זה מה שיקבע את סדר העדיפות שלנו מבחינת אלו פעולות אנחנו נפעל, ואלו פעולות לא.

הבעיה היא שאנחנו לא יודעים איך להשתמש או לשלוט בכוחות האלו כי לא לימדו אותנו שום דבר עליהם, וכעת שאנחנו מבוגרים יחסית – הכוחות האלו מעורבבים אחד בשני וכמעט שאין לנו שליטה עליהם.

כל הדברים שיש בעולם בחינם, למעשה הם הדברים הכי חשובים שקיימים ושלא ניתנים להחלפה, וכל הדברים שאנחנו קונים בכסף, למעשה הם לא שווים כלום ותמיד אפשר להחליף אותם בדברים אחרים, אבל הבעיה היא שאנחנו לא משקיעים ולא מעריכים את מה שבחינם כגון מוח, חכמה, זיכרון, דמיון וכדומה, ואנחנו משקיעים יותר מידי ומעריכים יותר מידי את מה שניתן להחליף כמו מכוניות, בגדים, תכשיטים, סדרות טלוויזיה, הצגות וכדומה.

אני לא אומר שלא צריך להנות בחיים, אבל זה צריך להיות בשליטה מלאה.

בגלל שאנחנו לא יודעים להשתמש בכוחות הללו, התוצאה היא הרסנית:

המוח שלנו עובד נגדנו ולא איתנו, והתוצאה של כל התהליך הזה היא שבסוף אנחנו מפקפקים ביכולות שלנו ולא מעיזים לעשות דברים שבתור ילדים היינו שמחים לעשות בקלות.

שימו לב לתוצאה של חוסר השליטה בכוחות האלו:

זיכרון - אנחנו בקלות יכולים לסבול ואפילו עדיין סובלים ממה שקרה לנו לפני כמה שנים.

דמיון – אנחנו כבר עכשיו סובלים ממה שאולי יכול לקרות בעוד כמה ימים (שבהרבה מהמקרים לא קורה בסוף).

זוהי תוצאה ישירה של חוסר שליטה בכוחות הללו, מה שבסופו של יום מביא אותנו בני האדם לחיים רציפים של סבל בלי יכולת שליטה, ואנחנו חושבים שאנחנו סובלים בחיים שלנו – ממש עכשיו – וזה ממש לא נכון, כי אם תסתכלו על עצמכם ממש ברגע זה ותשכחו מכל מה שקרה לכם בעבר או מה שיכול לקרות לכם בעתיד, סביר להניח שהרוב תקין. אנחנו לא מאומנים להשתמש נכון בזיכרון ולא מאומנים מספיק איך להשתמש נכון בדמיון, ואז הזיכרון גורם לנו לסבל והדמיון גורם לנו לסבל – ושני הכוחות האלו גורמים לנו לסבל עכשווי שמראה לנו באופן שקרי שאנחנו סובלים בחיים שלנו, אך למען האמת אנחנו סובלים אך ורק מחוסר השליטה על שני הכוחות האלו שהם אלו שבסך הכל הופכים אותנו לבני אדם: זיכרון מאוד ברור וחוש דמיון מאוד מפותח. אם ניקח לאדם חצי מהמוח שלו, סביר להניח שהוא יחיה בשלווה. תסתכלו על בעלי החיים, שאגב – זה ההבדל שיש ביננו לבינם. אין להם זיכרון ואין להם דמיון, הם מונעים על ידי אינסטינקטים מה שאומר שרוב החיים שלהם נמצאים בהווה והם נהנים מכל רגע. אדם חולה או אדם נכה פיזית עוד אפשר לעזור לו עם קביים, כיסא גלגלים, תרופות וכדומה, אבל אדם שסובל מכך שהוא לא יודע או לא מאמין ביכולות שלו – הדרך היחידה לעזור לו היא לשנות את האמונה שלו על עצמו. לשנות לו את הסיפור שהוא מספר לעצמו על עצמו. שני המכשולים האלו שעוצרים אותנו בחיים, עוצרים אותנו רק בגלל סיבה אחת שהזכרנו קודם: אנחנו לא יודעים ולא למדנו איך לשלוט בהם, ואם נלמד איך לשלוט בהם ואיך להשתמש בהם לטובתנו – החיים שלנו יהיו הרבה יותר קלים, הרבה יותר נוחים – וכמובן הרבה יותר שמחים עם הרבה פחות סבל. שימו לב איך נראית סיטואציה של אדם שלא שולט במחשבות שלו: נגיד ואדם ממוצע שמרוויח 5000 שקל בחודש, יחשוב במחשבה שהוא רוצה להשיג משהו שקצת גדול עליו מבחינה טכנית במצב הנוכחי שלו. לדוגמא, הוא יחשוב מאוד חזק שהוא רוצה לקנות בית שעולה 2 מיליון שקל, אבל באותה המחשבה גם תידחף לו עוד מחשבה לראש של "איך אפשר להשיג את זה בכלל – זה גדול עליי", ובפועל הוא רואה שיש לו רק 100 שקלים בכיס. מה קרה פה? אותו האדם מצד אחד הכניס לעצמו מחשבה של "אני רוצה ואני יכול להשיג את הבית הזה", אבל מצד שני נכנסה לו מחשבה או על סמך הזיכרון שלו או על סמך הדמיון שלו שזה גדול עליו ואי אפשר להשיג את זה.

מה שקרה כאן במילים אחרות, זה שהוא אומר לעצמו שהיה מתאים לו והוא רוצה שיהיה לו את הבית שהוא חשב עליו אם הוא לא יהיה צריך להשקיע בזה יותר מידי, מה שאומר במילים אחרות שהוא לא באמת רוצה את הבית הזה, כי אם הוא באמת הוא היה רוצה אותו – סביר להניח שהוא היה מוצא את הדרך למרות שיכול להיות מאוד שהדרך קשה ומפרכת.

"מי שרוצה מוצא את הדרך, ומי שלא מוצא את התירוץ" נגיד ואדם שוחה בים, ופתאום באה רוח חזקה וסוחפת אותו 100 מטר מהחוף, יש מצב שאותו אדם יגיד לעצמו: "זה רחוק לי מידי אני מוותר"? אין סיכוי. למה? כי מבחינתו למות זו לא אופציה והוא יעשה הכל כדי להגיע לחוף.

תכתבו עוד משפט מפתח: שני כוחות בחיים מניעים את האדם: הנאה וכאב. זה משפט שטוני רובינס אמר, אבל שימו לב טוב לתוספת הקלה: ישנו כוח אחד בחיים שמניע את האדם לעשות כל פעולה שהוא עושה: כוח הדמיון. הדמיון הוא שיגרום לו לדמיין האם אותה הפעולה תוביל אותו בסופו של דבר להנאה או לכאב.

עכשיו נחזור לזיכרון ולדמיון: למה הזיכרון והדמיון הם שני המכשולים הכי גדולים שיש לנו בחיים?

כי הם אלו שגורמים לנו לפקפק ביכולות ובכוחות שיש לנו, מה שבסוף מוביל אותנו לכך שלא נשתמש בהם כמו שצריך - אם בכלל. שני הכוחות האלו נראים לנו שליליים בגלל שהם גורמים לנו סבל עכשיו, למרות שהם שני כוחות מאוד חיובים אם רק נדע לשלוט בהם. הזיכרון שלנו גורם לנו לפקפק בעתיד שלנו על ידי דבר שאולי ניסינו בעבר לעשות כמה פעמים ולא הצלחנו, ולכן יש סיכוי גדול שלא ננסה שוב בעתיד.

ניתן דוגמא מעט קיצונית: אם אני אגיד לאדם מבוגר שיושב על כיסא: "קום מהכיסא ותתחיל לרחף", מה הוא יענה לי? "אני לא יכול" \ "זה בלתי אפשרי". למה? כי זה מה שהוא זוכר מהפעם האחרונה שהוא ניסה בתור ילד. אבל אם אני אגיד לו שיקום ויתחיל ללכת הוא יגיד שאין בעיה, למה? כי את זה הוא כבר ניסה לא מעט פעמים והצליח, ולכן הזיכרון שלו מיד אותת לו שזה משהו שאפשרי לעשות. מצד שני – באותו הזיכרון שלו \ בתוכנה שלו \ בתת מודע שלו מוטבעת הידיעה שאי אפשר לעוף ובזה זה נגמר, למרות שבתור ילד היה לו הרצון לעוף ובאותו זמן בתוך תוכו הוא גם האמין שזה אפשרי. הפואנטה היא שאנחנו פועלים את רוב הפעולות שלנו, ואנחנו מעיזים ולוקחים או לא לוקחים את רוב הסיכונים בחיים ע"פ הזיכרון שיש לנו מאותה הנישה, וזה ברוב המקרים גם תוקע את האדם לפעול פעולות שיקדמו אותו קדימה.

אם בזיכרון מופיע לי שפעם אחת הצלחתי לעשות משהו, רוב הסיכויים שאני אנסה לעשות אותו שוב, אך אם מופיע לי שניסיתי פעם אחת ולא כל כך הלך לי – סביר להניח שלא אנסה שוב – וחבל, כי כמו שאמרתי קודם: אין גבול ליכולות שיש לנו.

כדי להתחיל לזוז בחיים אנחנו חייבים לשלוט בשני הכוחות הבסיסיים האלו.

לפני שנגר ניגש לבנות ארון, הוא חייב להכיר את כל הכלים שיש לו בארגז ושאיתם הוא צריך לעבוד, כי אם לא – סביר להניח שהוא יעשה נזק. לפני שעורך דין ניגש לייצג אדם בתביעה משפטית מול שופט, הוא חייב להכיר את כל הדינים, את כל החוקים ואת כל הממצאים, כי במידה ולא, סביר להניח שהוא יפסיד במשפט וגם סיכוי גבוה שהוא יעשה נזק ללקוח שהוא מייצג. לפני שאדם נכנס להתאמן בחדר כושר, אם הוא לא ידע באילו מכשירים להשתמש ואיך להשתמש בהם – סביר להניח שהוא יפגע לעצמו בבריאות. אז איך יכול להיות שאנחנו מסתובבים בתוך גוף עם יכולות רוחניות מעל הטבע, ואנחנו לא יודעים איך להשתמש בהן?

לסיכום: הכלי החזק ביותר שניתן לאדם הוא כוח המחשבה שלו, המוח.

בעזרתו אנחנו מסוגלים לבנות לעצמנו את החיים שעליהם אנחנו חולמים, ובעזרתו אנחנו יכולים להחריב את כל העולם הפרטי שלנו (וגם את העולם בכלל).

מובא בשם רבינו האר"י ז"ל: כשיש ח"ו דבר בעיר, אינו יכול לשלוט רק באלו שיש להם פחד, אבל אלו שמתחזקים בליבם בביטחונם בה' ומתגברים על הפחד, אין שום רע יכול לשלוט בהם.

בואו נתאמן על שליטה מלאה במחשבות שלנו וממילא יתקיים בנו הפסוק: ה' צילך על יד ימינך.